לאנשים כמוך כבר אין מה להרגיש
אולי את מה שמצופה.
את זכית לראות את עצמך
משתגעת לך מול העיניים
כשקבעת בהחלטיות ששמחה בשבילך זה מיותר
השערים נסגרו בפניך
ואת דופקת בוכה
ובועטת בכוח בסורגים של ברזל.
בגדר תיל שמסביב ללב שלך
לנשמה שלך
וזה שורט רק שאת נושמת
עמוק, או מנסה להתכווץ
למרות שזה לא אמור להיות ככה
דברים כבר לא קורים רק כי הם אמורים
לקרות. לפחות לא לך

את בורחת?

כמה מהר את יכולה לרוץ ולא להתעייף,
כמה זמן
בעליה זה יותר קשה אז את רצה למטה
ובחורף.
כימיקלים לא מחממים אותך הם רק נותנים לך מרץ
בשביל חום את רוצה אלכוהול
לנפץ את הבקבוקים אחר כך
זכוכיות עושות לך טוב
משאיר סימנים אדומים
וטעם קר חמצמץ בלשון
ואת דווקא נורא משתדלת
עם כל המסכות שלך, תמיד
מחייכת
לכולם
כל הזמן גם כשעצוב ומגעיל ובודד ומחניק
ואת צריכה לנשום.
אז את עוצרת.