כשאני ואבא שלך נוסעים במכונית...
בעצם, כשאני, את ואבא שלך נוסעים במכונית, אני מרגישה שזו הפעם
האחרונה שאני נושמת.
כשאני ואת ואבא שלך נוסעים במכונית, אני אומרת מילים אחרונות
ומחכה לראות מה יקרה.
כשאני, את ואבא שלך נוסעים במכונית, אני נזכרת בכל הדברים
הטובים שעשיתי וגם ברעים.
אני נזכרת ברגעים היפים שלי ושלך, וגם ברגעים הלא יפים בכלל.
אני נזכרת בכל מיני דברים שקרו כשהייתי ילדה, כשהיינו קטנות,
וגם בדברים שסתם קרו אתמול.
כשאני ואבא שלך ואת נוסעים במכונית, אני מריצה את הכל
מהר-מהר-מהר בראש, כי אני מפחדת שכשאני ואת נמות, לא נזכור
כלום.
כשאני ואת ואבא שלך עוברים בסיבוב, אני ישר חושבת ממי לא
ביקשתי סליחה וכמה אני אוהבת את ההורים שלי ואותך וגם כל מיני
אנשים אחרים.
כשאני ואת ואבא שלך מאיצים כדי לעבור את הרמזור בירוק, אני כבר
חושבת מה עשיתי רע בעצם ולמה מגיע לי להיקבר דווקא עכשיו.


כשאני ואת ואבא שלך חונים, אני מודה בעצם לאיזשהו כוח עליון
שהוא לא אלוהים, שהשאיר אותי על הרגליים והשאיר אותי נושמת.

כשאני ואת יוצאות מהאוטו, אני נושמת.