המילה אופניים ממש לא קשורה לכל העניין. גם לא העובדה
שמישהו מדבר ברוסית במכשיר קשר עם מישהו שקוראים לו
ולדימיר. אם מי שמאזין מאחורה היה מבין רוסית הוא היה
שומע שיחה שעיקרה הוא לחם ומאפים שונים מבצק. אבל מי
שמאזין מאחורה מתעסק יותר בברווזים קטנים שמטיילים ליד.
לא בעלי החיים ברווזים. כלי הנגינה. הוא מנסה להפיק
מהברווזים קולות ואז לנגן איזו פוגה. הוא מנסה להרשים
מישהי או להגיד לה שהוא אוהב אותה. והיא לא תבין מה
הקשר של המילה אופניים לכל העניין. זה כמו איש שהלך
לישון והתעורר באמצע בודפשט, יצא מהחדר ומצא את עצמו
מול השירותים. מפטריות ובצל אפשר לעשות דברים טעימים
למדי. מרכז מיץ תפוזים ובנזין אפשר לעשות נאפלאם. לא
צריך יותר מטיול קצר ברחוב בשביל להרים מהרצפה דברים
שאפשר לעשות מהם נקניקיות. אפשר לעשות נקניקיות גם
מברווזים, עדיף כלי הנגינה. "על מה אתה מדבר?" שאל
אותי אדם גבוה שפעם היה לו זקנקן אבל הוא העדיף להתגלח.
הסברתי לו הכל והוא פשוט הסכים איתי והלך. זה הרבה יותר
נחמד כשאנשים מקשיבים לך במקום פשוט לחכות שכל השיחה
תגמר והם יוכלו לראות טלויזיה. מעניין לאן הוא הלך.
אולי לאפות לחם ומאפים שונים מבצק במאפייה הנחמדה שליד
החנות עם הדלת שפעם הייתה חומה אבל צבעו אותה ללבן.
"את מה צבעו ללבן?", שואל אותי אותו אדם מזוקן לשעבר,
"את המאפייה, החנות או הדלת?". אני עונה לו שזה לא משנה,
אבל בעקרון התכוונתי אל החנות. הוא מהנהן לאות הסכמה
ופשוט מתיישב. הוא לא מתיישב על איזה כסא או ספסל או
אפילו גדר, סתם מתיישב על הרצפה. אפשר ללמוד הרבה מאנשים
שגילחו לעצמם את הזקנקן. ואפשר גם ללמוד הרבה מאנשים
שמנגנים על ברווזים.