יניב שחר- יליד 1974 בן יחיד לדבורה ומנשה שחר קיבוץ רמת
הכובש.
או איך שכולם כינו אותו ינק בגלל שאמא שלו קראה לו "ינק בוא
ילד שלי " שבאה לבקר אותו בחדר הילדים. "בוא ספר לאמא איך היה
בבית ערבה". בפולניות כזאת וככה ינק נוצר כולם קראו לו ינק
והוא נהיה ילד טוב של אמא פולנייה, ינק גדל וכולם אמרו "ינק זה
זה ילד טוב, מוצלח מבין כל בני השכבה.

שכבת י"ז בבית הספר חוף השרון שפיים- היתה שכבה קשה, באיחוד
מקיבוץ רמת הכובש, לא הבנות כמובן שהסתמנו כהצלחה
ינק גדל מבין כולם וכולם ידעו אולי מינק יצא משהו.
בחבר'ה היו צוחקים "ינק נו כבר קנית נדל"ן גם כשהיה קטן.
ינק היה החנן השקל של החברה.
כי כל החיים גדל מחד- גיסא אמא פולנייה שהכינה גפילטע ואמרה "
נו תאכל אם לא תאכל איך תגדל ינק שלי צריך להיות גדול וחזק כדי
שיהיה חייל.
ומאידך גיסא שכבת י"ז הידועה לשימצה בכל בית-הספר חוף השרון
שפיים.
כשהשתחרר התכונן לצעד, למצוא את ההזדמנות.   והיא הגיעה..

1997-2000 שנות ההייטק -האופוריה הגדולה בתרבות כלכלת הבורסה
לני"ע (ניירות ערך) בתל-אביב, שידעה לנצלה ולהרחיב את ההון כדי
להקל על המצב או לפחות להעשיר את מי שכבר אפשר להעשיר. חברות
קמו בכל יום, בעלי רעיון ובעלי מרץ השיגו משקיעים גדולים
והתחילו לעבוד אבל גם לבזבז יותר ממה שבעצם יצרו, אם בכלל כי
חשבו שהעושר הגדול אוטוטו מגיע.
אך הכסף נגמר והעושר נעלם כמו פטה- מורגנה ובינתיים היה כמובן
מי שהרוויח מכל הסיפור הזה.

שנות ההייטק הגיעו בדיוק שינק ידע שהגיע הזמן ללמוד והוא כמו
רבים החליט ללמוד מחשבים, אבל ניסיון זה שאומנם היה יפה נכשל
בגלל שהחברים שלו איכשהו הצליחו להרוס לו שוב.
ינק כמובן לא התייאש הוא ידע "יום אחד אני יתלבש על איזה חברת
הייטק והיה לעובד קבוע ויהנה מהקצפת". באיזשהו שלב יתכנן איך
להתקדם הוא יזוז, יעבוד קשה כמו כולם, ילמד את השטח מהם וישתלב
בין חברי החברה השונים.  ינק למד עבודה קשה מאמא פולנייה הוא
אין לו בעיה. תמיד ביום שישי אמא היתה קוראת לו "ינק" והוא היה
אומר "כן אמא."
"ינק צריך לנקות את הבובות חרסינה שעל הכוננית ועל המדף נכון
שאתה רוצה לעזור לאמא ילד שלי אמא עובדת קשה כל השבוע בוא ינק
בוא תעזור לאמא חמוד שלי."   "..נו ינק מה כבר אמא מבקשת"    
       
"טוב טוב אני בא."

כוננית ומדף החרסינות של דבורה שחר-(או איך שכולם כינו אותה
דבורהל'ה משום שהוריה שרה ויענקל'ה פינקלשטיין קראו לה
"דבורהל'ה" שבאו לבקר אותה בבית ערבה אבל זה כבר סיפור אחר.)
הכוננית עמדה בסלון ליד הטלויזיה במלוא הדרה עץ אורן בסגנון
עתיק בצבע חום ובעלת דלתות ויטרינה עם איתורים בצדדים ומלא
מדפים ועליהן היו בובות חרסינה קטנות וצבעוניות שדבורהל'ה שמרה
ממה שנשאר לאמא שלה מלפני המלחמה והצליחה להביא לישראל ועוד
רבות שאספה בדרך ושדבורהל'ה אספה בעצמה, משנגמר המקום על
הכוננית חייבה את מנשק'ה שיבנה לה מדף לצד הכוננית "מנשק'ה
נגמר המקום על הכוננית אולי תבנה לי מדף."    "למה את צריכה
מדף?" בישביל הבובות מה אתה לא אוהב את הבובות של אמא שלי כל
דבר שקשור אליה אתה שונא מה יש לך נגד אמא שלי אה מנשה אתה
מוכן להסביר מה יש לך נגדה?" טוב בסדר אני אבנה לך מדף רק
רציתי לדעת בשביל מה המדף."  על המדף שמה את כל מה שאספה.

שנאתו הגדולה ביותר של ינק היתה לנקות אבק מבובות החרסינות
במטלית צהובה שדבורלהל'ה שמרה לניקוי אבק. תמיד ניסה להחליף
מטלית אבל זה תמיד נכשל כשדבורה נתנה לו את המטלית הצהובה
ששמרה כי אסור לזרוק.  בובות החרסינה היו קטנות  ובעלות מקומות
קשים לניקוי במיוחד ולאחר מכן היה צריך לעמוד למסדר אצל דבורה
שהצליחה לראות כל גרגר אבק.    מידי כל שישי היה מאחר למשחק
הכדורגל וכולם היו שואלים אותו "מה ינק מה קרה עד עכשיו קנית
נדל"ן?"
"לא הייתי צריך לעזור אמא שלי לנקות אבק".

היום הגיע ינק מצא את עבודתו השניה הרצינית מבין כל העבודות
שעבד ואיבד בעבר. ינק תפס את חברת ההייטק והתחיל לעבוד בה. הוא
מצא חברה גדולה מבין הגדולות בארץ. והוא מחכה להתחלף, הוא
בחברה כבר שנתיים לומד ת'שטח כמו שתיכנן מתחבב על העובדים עובד
מהר אין זמן לנוח צריך לעבוד כמו השאר. נלמד ונעבוד קשה והחברה
תדאג לנו. יש אוטו, יש משכורת יפה, יש פלאפון, הטבות לא צריך
יותר מזה (מצב זה נוצר כי אזרחים ראו כי חברות ממשלתיות
מתחילות להפרק ועובדי מדינה יצרו תחושה בכלל הציבור כתובעניים
וזוכים להקלות והטבות רבות מעבר למקובל. והבורסה לני"ע בת"א
דאגה שזה יקרה כדי לתת למדינה תחושה שהם זכאים כמו עובדי
המדינה. כמובן שבשלב מסויים זה קרס זה לא הצליח לעמוד ונוצר
שבר גדול מאד בין העניים לעשירים שמעמד הביניים לאט לאט קורס
תחת הנטל ומתענה בעצמו ולאומת זאת העשירים מתעשרים על חשבון
העניים וציבור עובדי המדינה התחיל להבין שהוא צריך לאחוז
בשיניים בזכויות שלו בכל דרך אפשרית ,לא לתת למונופול
ליפול!!!)

ינק כמו כולם צבר טכנולוגיה וחיי הייטק בזמן שחבריו נהגו לבזבז
את כספם ביציאות לעיר הגדולה וב"על האש עם החברה".
וכולם ציפו ממנו יצא משהו.
וביום שישי בכדורגל היו אומרים לו "נו ינק מה קרה עד עכשיו
קנית נדל"ן?"
והוא היה אומר "לא היתה לי איזה שליחות מהחברה"
ואז נמרוד היה אומר "זוכרים שהיה מאחר בגלל שהיה צריך לעזור
לאמא שלו לנקות אבק, כל החיים שלו עובד קשה זה"

טוב, כולם ידעו שמיניב שחר יצא משהו לפחות מבני שכבת י"ז של
בית הספר חוף השרון בשפיים, מקיבוץ רמת הכובש שהיו ידועים
לשמצה, לא הבנות כמובן שנרשמו כהצלחה.
וכולם היו אומרים "ינק זה זה בחור טוב עוד יצא ממנו משהו"
וכולם מחכים יום אחד הוא יוכל להגיד בכדורגל ביום שישי שישאלו
אותו "מה קרה עזרת לאמשך לנקות אבק?"
יגיד אז "לא הייתה לי איזה עיסקה מכרתי נדל"ן"

"ינק ינק זה בחור טוב עוד יצא ממנו משהו..."