|
ושוב אני ניצב אל מול הדף הריק
כמשה היורד מהר נבו
אני יודע שלא אדעך
את היית לי לאם ולאחות
ולסנה המולעט בבשרי ואינני יכול לו
אוגוסטין
שוב את סוחרת סביבי
מתיקות ממלאה את אפי
ואינך
אני נטרף והולך ומושלך אל הבור
חיוכך מרחף בחדרי
הנני
אני נרדם והופך ילד רך
את סותרת את בלוריתי מבלי משים
ועיני מביטות אוהבות
שיערך חודר לעפעפי המושפלים
מתערבב בבושה ומלח
אצבעותי אומרות לפרוץ מכיסי המעיל
אל תחרת בשרך החיור
המטריד
רעש חולף - מלמול חנוק מבעד לקיר
אני מזדקן באחת
עיני מגרדות, ארוגות חלומות בעתה
הדף מתריס את לובנו כאומר
"תפוס אותי אם תוכל"
ואינני יכול לו
כחלוף השעה
ואולי היו אלה ארבעים וחמש דקות
אני קם בכבדות
זקן חדש צימחו לחיי
ברגל כבדה ובלב כבד
בוקר חדש כבר כאן.
03/01/02 |
|
|
אני פשוט בחדר
המתנה
מחוץ לזמן
ההיפראקטיבית
פסיבית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.