עיוור בין הצללים,
מפנסי רקיע,
מוות על כנפי שחקים
מבעד לחשכה מפציע.
לתוך הלילה משתחררת אז נפשי,
משליטה כבלי השכחה,
כי מגופי נפתחת לחופשי,
מאחורי תמיהה לחיות היא נדונה.
אבוד הוא בין כבלי תשוקה,
ומזדנב שוב לתוכי,
מתכבה ביני גם הכמיהה
נאבדת רוח החיים אז בגופי,
התחלה חדשה,
אך קר לה בינות עצמה,
ובין שיני שתיקה
נשרף גופי מבדידותה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.