|
ודווקא כשביקשתי מעט
וכשנישמתי היתה לקציפת מלח;
כשהידיים לא לקחו מאום
והאחיזה העיקשת הסתפקה בפרח.
ולא רציתי לתת את עצמי
ופניני מילותיי הושבו למעט לים;
כשהשפתיים יבשו מהשקט
והשרירים הרפו מלאחוז תוכנם.
והפסקתי לחפש הסבר למכה
ורחשי ליבי נדמו לגלים;
כשהעיניים חדלו לגשש נחמה
והזמן נצטייר ברוך הפנים.
וידעתי אמת שאין כמותה.
ינואר 2004 |
|
|
"אז כשהוא נפל
לבור, והשתמש
בקרש של הבדיחה
כדי לצאת, זה
היה השיא של
הספר"
(מתוך "דברים
שאסור בשום
אופן לכתוב
בבגרות בספרות") |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.