עשן של סיגריות וריח חריף של אלכוהול. תמצית נעורים של יום
שישי. אלכוהול לגוף, וסיגריות לנפש. למרות שהיום לא היה יום
שישי אלא שלישי. אבל תמצית נעורים של יום שישי עדיין אפפה את
מועדון הלילה הרועש, כיאה לשלושים ואחת לדצמבר. ההרגשה הייתה
של ערב שלאחריו אין לימודים, או שלאחריו הולכים לעבודה מאוחר
יותר. הרי לא נעים להתעורר מוקדם בבוקר עם טעם של קיא בגרון
והדי מהלומות של מוזיקה אלקטרונית איפשהו מאחורי האזור הכואב
בקודקוד ועוד להיות בידיעה שעוד מעט אתה תאחר והבוס יצעק עליך.
על פי סקר טלפוני עדכני, לאדם הממוצע לוקח יותר מדי זמן להתבגר
ולצאת מקו המחשבה הזה של הקשבה לאותו קול צייצני שחוזר ואומר
'עזוב אותך מעבודה, הלילה אתה נהנה'. כמובן שהסקר לא כלל את
אותם אנשים שלא היו בבתיהם באותו זמן בשביל לענות על הסקר
כיוון שהיו עסוקים ב... כל דבר מועיל אחר.
רפי ומרקו ישבו על יד השולחן, כוסיות קטנות של טקילה בידיהם
ומבט מחויך בעיניהם. אחת שתיים שלוש. הם דפקו את כוסית הטקילה
על שולחן העץ ושפכו במורד גרונם את המשקה. רפי צעק בשמחה,
תספורת האפרו הענקית שלו מרצדת ומקפצת אחרי תנועות ראשו במראה
מגוחך. רפאל... ככה ההורים שלו קראו לו. רפי היה שם החיבה שלו
בין חבריו הטובים באמת: סיגלית, מרקו ומייק. הם הכירו כבר כמעט
שנה. בעצם שנה פחות עשרים דקות פלוס מינוס, שכן הם פגשו אותו
לראשונה בסילבסטר הקודם כשהוא עשה כל מה שיכל בשביל אלכס לפני
שהוא מת. זאת הייתה טרגדיה נוראית בשבילם. בסביבות 12 סיגלית,
שהייתה חברה של אלכס באותו זמן, ראתה אותו רץ ומפנה את הדרך
בין הקהל הענק שהציף את הרחבה. אבל הוא לא הספיק להגיע אליה
לנשיקת השנה. בדיוק כשהקהל צעק את ה'שלוש' של הספירה לאחור,
היא ראתה אותו מועד על רגלו של אלמוני ונופל עם פניו על פינתו
של שולחן עץ כבד אשר סדק את גולגולתו ונתן קונטרה לנפילתו של
ברנש שמן אשר נפל אחריו ומחץ אותו, פשוטו כמשמעו, אל מותו. ישר
כשזה קרה רפי, שכנראה היה שם מקרה, הרים את השמן והזיז אותו
הצידה כשהוא צועק לעזרה עם עיניים רועדות. המוזיקה אפילו לא
הפסיקה והוא פשוט הרים את גופתו של אלכס וסחב אותו אל מחוץ
למועדון, שם חיכה אמבולנס פרטי שהמועדון סידר למקרי חירום כאלו
(או מקרי חרום קצת פחות קיצוניים ויותר סבירים). סיגלית, מרקו
ומייק רצו החוצה רק בשביל לראות את האמבולנס נוסע ואת רפי, עם
דמעות בעיניו אך פרצוף ישר מודיע להם על מותו של חברם "הצוות
של האמבולנס אמרו לי" הוא אמר ואחרי הבכי, נכנסו הארבעה ורפי
הזמין אותם למשקאות על חשבונו... דרך נהדרת להכיר חברים.
סיגלית הייתה במצב הכי גרוע, ורפי עשה כל מה שיכל בשביל שהיא
תרגיש יותר טוב. הדאגות הרבות שלו פתחו מקום במיוחד בשבילו
בליבה של סיגלית, ולא לקח הרבה זמן עד שהם נהיו זוג... "ואז
הוא נעמד על השולחן, הוריד את מכנסי החשפנות בתנועה מהירה וצעק
'אני רוצה להיות חייל אמיתי'!", ארבעתם התפוצצו מצחוק. מייק
בדיוק סיים לספר להם את האחרון במעלליו של מכר משותף.
"לאיזה... לאיזה רמה אנשים יורדים בשביל לצאת מהצבא!" אמר רפי,
מנגב את עיניו המחייכות מדמעות של צחוק. "אני לא בטוח אם בשביל
מוטי זה נחשב לירידה ברמה" אמר מרקו. סיגלית קמה מכיסאה ושמה
את ידה על ידו של רפי. "בוא שנייה החוצה" היא אמרה והביטה בו
במבט רציני. רפי לא שמע את דבריה כי בדיוק התחילה המוזיקה
הרועשת של הרבע שעה האחרונה לפני חצות אך הבין את כוונתה. הוא
ידע שזה יגיע. הוא ציפה לזה כבר כמה חודשים. הם שמו את מעיליהם
ויצאו מהמועדון הרועש, מתענגים על השקט של הלילה הקריר. רפי
הציץ לשנייה בשעונו. אחת עשרה ארבעים וחמש. הם התיישבו על ספסל
מתכת ליד מגרש החנייה של המועדון והביטו אחד בשנייה. אחרי אנחה
קלה סיגלית החלה לדבר. "אתה יודע... נפגשנו בנסיבות הכי משונות
שיכולתי לעלות על דעתי. אבל לא לקח לי הרבה זמן להבין עד כמה
מהר פיתחתי רגשות אליך." היא הפסיקה לכמה שניות והביטה במדרכה,
עיניה מתמקדות בבדל סיגריה ישן אשר נח לו בפער דק בין שתי
לבנים. "לפני שלושה חודשים אתה שאלת אותי מה היה הדבר הראשון
בך שמשך אותי." רפי בלע רוק וחייך חיוך מקשיב. "והתשובה שלי
היא העיניים שלך... הן לא בדיוק חומות... יש בהן גוון כמעט
שחור". רפי גיחך "אז בגלל שיש לי עיניים שחורות נדלקת עלי?".
סיגלית הרצינה פנים, "לא" היא אמרה. "יש לך בדיוק את אותם
עיניים שהיו לאלכס. בהתחלה כשחייכת, זה היה החיוך של אלכס.
כשהבטת בי, זה היה המבט של אלכס... אני יודעת שזה לא מה שרצית
לשמוע ובגלל זה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיד לך את זה. אבל
עכשיו אני בטוחה לגמרי שהתגברתי עליו. עכשיו הוא כבר לא קיים
בשבילי. עכשיו זה החיוך שלך ורק שלך. אל תכעס, אני יודעת שזה
מוזר אבל אני אוהבת אותך". היא חיכתה לתגובתו עם פרפרים בבטן.
רפי הביט לשמיים ואז שוב לעיניה. "זאת פעם ראשונה שאמרת שאת
אוהבת אותי... תראי... אני צריך לשירותים. כשאני אחזור אני אתן
לך כזאת נשיקה שלא קיבלת בחיים שלך." הוא חייך וקם משם. סיגלית
הרגישה הקלה שרק אדם אשר נפתר מסלע בלב מרגיש וחיוך עלה על
שפתיה. היא הוציאה קופסת מלבורו מכיסה, שמה סיגריה בפיה והביטה
בשעון. עשרה לשתים עשרה. "סיגריה אחרונה של אלפיים ושתיים..."
היא אמרה לעצמה והדליקה אותה.
באותו זמן בתוך המועדון מייק ומרקו עשו תחרות שתייה. שניהם היו
כבר בטקילה הארבע עשרה והיו שיכורים למדי. "אתה יודע מייק, אני
לא חושב שאני מרגיש כל כך טוב" עיניו של מרקו היו ממוקדות כמו
כוונת של רובים פסולי חי"ר... "מתי מתנשקים?" שאל מייק שלא היה
במצב הרבה יותר טוב ממרקו. מרקו הביט בשעון שלו וראה שהשעה
הייתה בערך טשטוש וחמישים. עד אותו רגע הוא לא חשב שיש שעה
כזאת ומוחו הפילוסופי החל לנתח את משמעות הדבר באין מצליח "אני
חושב שיש עוד כמה דקות" אמר, מנסה להתנער מקלידוסקופ מחשבותיו
הלא רציונאליות שבדרך כלל נדבקות לשיכורים. רפי הופיע ליד
השולחן. הוא חשב אולי לשתף אותם בשיחתו עם סיגלית אך אחרי מבט
קצר החליט שהם שיכורים מדי בשביל להקשיב לו. אני אספר להם
מחר, הוא חשב לעצמו והחל לפלס את דרכו אל השירותים.
סיגלית סיימה את הסיגריה וזרקה את הפילטר החצי בוער על יד הבדל
הישן, הנה, תארח לו חברה חשבה לעצמה אבל תכבד אותו כי הוא
זקן ממך...
ההקלה של קודם כבר נטשה אותה, מפנה מקום לחצאי שיחות שהיו לה
עם אלכס. היה לה מוזר שעכשיו כל פעם שהיא נזכרה באלכס, היא לא
זכרה את הפנים שלו ובמקומם התמקמו לו פניו של רפי. זה היה ככה
כבר כמה חודשים וכבר גרם למצבים לא נעימים בהם היא הייתה בטוחה
שכבר אמרה לו דבר מה שהיא בעצם אמרה לאלכס... הרהורה על התופעה
המוזרה הזאת נבעה מדבריו של רפי. 'זאת פעם ראשונה שאת אומרת
שאת אוהבת אותי...' היא הייתה בטוחה שהיא כבר אמרה לו את זה
עשרות פעמים... היא התנערה מהמחשבה ומוחה המשיך לרוץ על אותו
מסלול לא נעים. 'זה היה ממש מפחיד! הוא מת בסילבסטר'... זה היה
רפי שאמר את זה... או שאולי היה זה אלכס. ליבה החסיר פעימה
לרגע כשנזכרה במילים המדויקות 'הוא ראה את השם שלי על החולצה
שחברים שלי מהכדורסל קנו לי ואני זוכר את המילים שלו 'אלכס...
ניסית... ניסית' אני לא יכול לשכוח את העיניים שלו... כמו שני
כדורים שחורים  שבוהים בי כל פעם שאני נרדם'. ידה של סיגלית
נשלחה אוטומטית להוציא סיגריה נוספת, אך היא קפאה במקומה
כשהפאזל התחבר לה בראש. לרפי אין מבטא רוסי. רפי לא משחק
כדורסל. אלכס סיפר לה את הסיפור הזה! היא הביטה בשעונה וראתה
שכבר ארבע דקות לחצות. "אוי לא!" היא צעקה, קמה מהספסל ורצה אל
תוך המועדון.
רפי כבר יצא מהשירותים ועשה את דרכו אל הספסל אבל סיגלית לא
הייתה שם. "היי בחור! אתה יכול לבוא לעזור לי רגע?" הקריאה
הגיעה ממגרש החניה, שם בחור צעיר עמד על יד רכב חונה עם מכסה
מנוע פתוח. "אני רק צריך עזרה למשוך מכאן את המקל של השמן, הוא
תמיד נתקע לי". רפי התקרב אליו עם חיוך. הוא רכן על מכסה המנוע
ורק במקרה הבחין בהבזק והזיז את ראשו לפני שהסכין פילחה את
גרונו.
"איפה רפי?" סיגלית שאלה את מיקו עם דאגה מודגשת בקולה. מיקו
הזיז את ראשו לכיוונה באיטיות מחושבת. "רפי? הוא יצא לדבר עם
סיג... היי מה נשמע סיגלית? בדיוק שאלת על... אהה.. לא יודע"
"אוף" היא אמרה והלכה לכיוון השירותים בחיפושה.
כאב פילח את זרועו כשהסכין חתך את רצועת השריר והגיע לעצם. רפי
צעק בכאב וניסה לברוח אל הצד השני של המכונית.
סיגלית הגיעה לשירותים וראתה שיש שם תור ארוך. היא החלה לחפש
את רפי בין העומדים ולא מצאה אותו. אולי הוא בתוכו ועוד מעט
ייצא חשבה לעצמה והחליטה לחכות שם עוד דקה ואז לצאת החוצה.
רפי נאנק בכאב כשהסכין דקרה אותו שוב, הפעם בכתפו השמאלית.
פעימות ליבו החרישו את אוזניו ופרץ האדרנלין שיתק כל מחשבה
הגיונית של בריחה וקריאה לעזרה.
"היי סיגלית! לא ידעתי שאת כאן" "מצטערת אני ממהרת" סיגלית
נפנפה מאליה את קבוצות המכרים בדרכה החוצה. השעון הראה שתי דקה
לחצות.
ראשו הותך על חלון מכוניתו כאשר רפי מחזיק את ידו המסובבת של
התוקף מאחורי גבו כשהסכין זרוקה
על כביש החניה. "חתיכת אידיוט! אתה מטורף או משהו?" צעק רפי,
כמעט שובר את ידו של התוקף מרוב עצבים. "סראללה!" צעק התוקף.
"מה?" שאל רפי. "מה אמרת?" אך יד אימתנית תפסה את סנטרו מאחור
וכאב חד ומהיר עבר בגרונו. הוא הוטח לרצפה ושני התוקפים קפצו
אל תוך מכוניתם.
"עוד מעט זה מתחיל מרקו" אמר מייק, קצת פחות שתוי. "עוד חמש
עשרה שניות!"
סיגלית הציצה מהחלון וכל שראתה היה מכונית יחידה הנוסעת מהחניה
במהירות מופרזת אשר טיפוסית לבני נוער. טוב, הוא לא בחוץ. הוא
בטוח בשירותים! אני אלך אליו. המוזיקה התחלפה מצלילי טכנו
למוזיקה חלשה שהולכת ומתגברת כאשר הדי.ג'י מתחיל את הספירה,
וכל החוגגים איתו.
"עשר!" רפי ראה דמות רצה אל כיוונו.
"תשע!" סיגלית התעצבנה ופשוט רצה אל תוך השירותים.
"שמונה!" "אהה!" הדמות שלידו, נערה צעירה צעקה בבהלה.
"שבע!" "איפה אתה!?" צעקה סיגלית בתסכול.
"שש!" מרקו אחז בידו של מייק, פעם ראשונה שהם אמיצים מספיק
בשביל לעשות את זה בפומבי.
"חמש!" "הלו? משטרה? יש כאן בחור גוסס לידי! אני נמצאת ב..."
"ארבע!" סיגלית הביטה מתחת לדלתות השירותים, מחפשת רגליים
מוכרות.
"שלוש!" הדבר האחרון שהוא ראה היה זוג עיניה החומות... לא,
שחורות, של הנערה הצעירה.
"שתיים!" "אני אוהב אותך מייק!"
"אחת!" "ואני אותך מרקו!"
"אפס!" המוזיקה התחלפה לשיר "Ready for tonight" של ג'נפיר
לופז והקהל הריאה בצעקות 'שנה טובה'...
שתי דקות לאחר מכן סיגלית הייתה בחוץ. מרוגזת ומפוחדת היא
הביטה סביב ופתאום שמעה צעקות נשיות של קריאה לעזרה. היא רצה
אל כיוון הצעקות כאשר תחושה מוזרה של דז'ה-וו עולה בראשה.
"לא!" היא צעקה כשראתה את גופתו השרועה של רפי. לידו רכנה לה
נערה צעירה אשר נראתה כאילו היא עושה כל שביכולתה לעזור ולא
יודעת מה לעשות. "רפי!" צעקה סיגלית כשדמעות פורצות מעיניה.
היא רכנה מעל גופתו, מביטה בפניו של אהובה ומתחלחלת מהחתך הענק
אשר נפער בגרונו כמו פה נוסף. "רציתי לעזור אבל הוא היה ככה
כשהגעתי הנה" אמרה הנערה השנייה, עיניה הדומעות נעוצות בפניו
הדוממים של רפי. "קראתי לאמבולנס ולמשטרה מהפלאפון והם אמרו לי
להישאר כאן ולקרוא לעזרה. אני. אני לא יודעת מה לעשות". סיגלית
הביטה בנערה, יודעת שהיא צריכה להוציא אותה מהשוק. "תירגעי
חמודה, עשית מה שיכולת." היא בקושי החניקה את הבכי שלה. הנערה
הביטה בעיניה של סיגלית. "אני... אני כל כך מצטערת" היא אמרה.
אבל סיגלית לא יכלה להגיב. כל שיכלה לעשות היה להביט בעיניה
החומות... לא, שחורות...