שיר (הגדרה מודרנית):
מילים סתומות
מפל מילים סתומות
צבעים, צלילים, חפצים
מערבולת של אי הגיון
אי סדר
ובעיקר אי משמעות

פרשנות:
כל אחד מתיימר לגעת בלב שלי
לקחת חתיכה ממנו לעצמו
כל אחד רוצה...

"תפסיק כבר לכתוב בשביל אחרים"
המוח שלי צועק על עצמו
"תתחיל כבר להוציא את מה שיש לך בלב
את מה שכואב
אולי בקיץ הבא
תסתכל לאחור
ותבין כמה כנות היא דבר נשגב"

"ואל תדבר בשפה שונה משלך
אל תנסה לגעת בשמיים
כי אז לא תהיה משמעות למילים שאתה כותב"

"משפטים קצרים מדי הם חסרי משמעות"

אל תפרק משפטים בנסיון חסר תועלת ליצור פסיחה אלא אם כן אתה
רואה את התועלת
תפסיק כבר לכתוב על הריב האחרון, האהבה האחרונה או על החדשות
של אתמול בערב
תפסיק להאכיל אותי בדברים מובנים מאליהם; במקום זאת - תן לי
לחשוב, או לכל הפחות להרגיש
בקיצור, אל תעשה את המובן מאליו. תגיע אליי ממתחת. מלטה למעלה.
תגע בי, לאט לאט. דגדג אותי. מכפות הרגליים, למעלה, את
הירכיים, אתה יכול להתעכב קצת על האגן, על המותניים, הפטמות,
הצוואר, הראש... עכשיו אני מתרגש.

דוגמאות:
"...אז, כשעוד הייתי מסוגל לאהוב..."
"...שלג. צחור. לבן. רגש...."
"רבנו אתמול. למה תמיד אנחנו רבים? למה אנחנו לא יכולים להיות
נורמליים?"

סוף בסוף זה מיותר