גדעון יופה / על הספסל |
הלב דומם,
הציפורים חדלו מלשיר.
אני מטה את הראש,
שפתיך נוגעות קלות בשפתיי.
הלשון מלקקת
וחודרת עמוק.
חום גופך עובר בי כזרם
מחבר אותי איתך.
העולם נעלם, בשבילי רק אתה.
היד יורדת למטה
מלטפת אותי מבפנים
אוהבת,
מתהפכת איתי
נטמעת עמוק בתוכי.
היד נעלמת,
קור שוב חזר לגופי.
האהבה נרדמת,
הלב שוב דופק,
פעימה, פעימה, פעימה.
הדמעות יורדות
מנסות לעזור,
אך הן לא מבינות
הן הורגות.
נשארתי לבד, בוכה על ספסל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|