בלילות,
אור השמש מתכנס לפנסים
אדם מתכנס לביתו ומגיף התריסים
ניירות מתפזרים, נשפכים קולמוסים
בשורות סדורות. ממש כמו קרני האורות.

אדם בחושך מחפש משמעות
מקמט שורות ונייר, חי בטעות,
אדם כותב מתוך מופרעות,
נפשית, מתמדת. מנורת שולחן, צללית רועדת.

לכל אור יש גם צל. אדם חי בספק
כמו מלכודת בפירמידה, מעגל מתהדק
אור גדול ממולו, הוא זועק ושותק
אל האור. לראות מנגד ולא לעבור.

אח דולקת בחדר, כבשן של אש
הוא שורף את הכל; אדיש, מתרגש,
בעיניו הכבויות כבר האור מיטשטש
ואופק משמים. בעיניו הכלות לאור שבעת הימים.

אור לכ"ח כסלו התשס"ד,
נר רביעי של חנוכה