"אל תזוז!"
כולם הסתכלו עלי בחרדה.
הם לא יכלו להגיע עוד כמה דקות?.
הסתכלתי למטה למקום שהיה גואל אותי מייסורי.
אבל לא, הם היו חייבים להפריע לי באמצע.
אז אמרתי לי להם "טוב, לא אכפת לי אני אעזוב אתכם עכשיו".
הם ניסו להסביר לי שהחיים זה דבר טוב ולא כדאי לי לוותר כל כך
בקלות.
"שיהייו לכם חיים כמו שלי כבר לא תחשבו ככה".
"עוד מעט אני אוכל להיות סוף סוף חופשי".
"אולי זה לא כל כך כיף כמו שאתה חושב"
מישהו זרק הערה
"אני לא אדע בלי לנסות"
כולם עדיין היו בהלם.
כאן כבר נימאס לי החלטתי להפרד לשלום מהעולם.
אז קפצתי.
ועכשיו אני כאן,
בגהנום...