|
ישבתי על ספסל בגן
מנמנם לי את שעת הצהריים,
מתחמם בשמש כחתול שחור
שבקרניה צבעה את עיניי
בפוך ארגמן לוהט.
חולם על שלג לבן שנערם
ככסת ממולאת בפלומה רכה
על גגות לבנים, גדרות
ועצים כערבות בוכיות מנופחות
ועקבות טריים שבשלג הוטבעו
ומוליכים אל אופק אפור מטושטש.
עשן אפור התמר מארובה
כבורג המתברג בתוך תקרת השמיים
הנוף משרה שלוות נפש ממכרת
ואין מי שיעז להפר את ממשלתו
גם לא החתול השחור
שהתמתח והחל לילל
עורר אותי מהחלום בהקיץ.
מחשבה המשיכה להטריד אותי
האם זו הזיה או מציאות
בזמן ובתקופה אחרת. |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.