כואב פחות רוב הזמן.

אבל עדיין תחושה כזאת מוזרה.
כאילו שברתי משהו בנפש, ריסקתי כמה עצמות וירטואליות, וזה כאב
נורא, ועכשיו הורידו את הגבס. עדיין מפחדת לדרוך עד הסוף, ללכת
רגיל, לעשות תנועות בחופשיות. מפחדת מתנועות חדות. מתחושות
חזקות.
לא רוצה לפגוש אף אחד שאני אוהבת, או שונאת, או שגורם לי לחייך
או לבכות או להרגיש משהו בעוצמה. העצמות עוד דקות מדי, צריכות
להתחזק.
צריך לשים לי על המצח מדבקה "שביר".
אולי גם "This Side Up". שלא יעמידו אותי בטעות על הראש. כל
הדם יזרום לי למח ותהיה לי סחרחורת.
מצד שני, אולי זה טוב. אולי זה נכון.
אולי לא נשבר כלום, זו רק כוויה, משהו חיצוני, והעור חדש
לגמרי. צריך לעבות את העור הזה. הוא רגיש מדי עכשיו. לא לחשוף
אותו. לשמור עליו.