פותחים את השבוע האחרון של האלף
ושפתיי חתומות
יש רק דף בצבע לבן
עט שאינו נובע
ומחרוזת של שורות מדלגות
ללא הרף
שלא יוכלו הן להתחבר
אל תוך המעגל

יכולתי להרגיש את הסדק המבקע
ואת כל מה שחפץ לקפוץ וליפול פנימה
ואז כבר קשה לטפס ולצאת החוצה
אני מחליקה במידרון
ונאחזת בחבל מהדורת ההבלים

בינתיים שטפו הגשמים
מילאו את קו השבר
ועכשיו עולים הם על גדותיו

מי שמסתכל יכול לראות
שרידים חרוטים בזוויות משתנות
עדות אמת בדבר
מפולת גיאולוגית מהולה במים וחול
שהפכה לסלעים בגוונים
של דממה צועקת בקול

ואולי לא תדע
ואיך לא תבין
הרי הייתה כאן אהבה
ונשבענו אז
כמעט לתמיד
                 
אני נושאת את מבטי למעלה
ועיניי,
מבריקות הן לעיתים
בראש מורכן
ויש קשת כזאת שמחה שצובעת אותי
בצבעים שבולעים
כמעט כל ענן
ומותירים פס סילון ארוך  
שחורט ונוקד במוחי
את השביל הזה בדרך לשם

ובצומת הדרכים הזאת
לא ניתן להמשיך ישר
צריך לפנות לכיוון כזה או אחר ויש רק מקום לנוסע אחד בכל
נתיב
את כביש הזה לא ניתן להרחיב
יש שלט גדול בפאתי העיר
לנכנס וליוצא
העורקים צפופים וצוואר הבקבוק
סוגר עליי  
               
אני פורצת את החומות
ושמה קץ למעגל
יש פיצוץ אחד גדול בבועת הפעימות
והדם שוטף אותי
שט לכל עבר
לא מתנקז לשום מקום
וכמעט וראיתי את העולם הבא
ככה זה כשמנסים להרוג אהבה

והיא תבוא ותלך
תבכה ותחייך
לא תיתן לי מנוח
תשאב ממני את כל הכוח

והופעת היום באור הכוכבים
ואתה מטושטש
כמעט כמו שראיתי אותך אתמול
מבעד לשימשה
בין טיפות הגשם הגדולות
שהסיתו המגבים  
אחר כך היה נדמה לי
שכיסית אותי
בידייך הגדולות
במבט אחד של זוג עיניים

וידעתי כי לא פתאום
נסגר לו המעגל
ועכשיו
צריך לומר
שלום