רושמת לך מכתב זה גם כאשר יודעת שלא תקרא אותו לעולם, אבל
עדיין אני רושמת כי מגיע לך לדעת, לדעת הכל....
אתה יודע היה לי חלום לפני יומיים, כיצד אתה נמצא בשדה קרב,
ואתה במדים הירוקים שלך עם הנשק על כתפך הימנית עומחד שם, די
מבוהל, לא ידעת בדיוק מה לעשות כי דבר כזה לא קרה לך, והסתובבת
פתאום אחורה וראית אותי, גם בזמן הכי לחוץ שלך תמיד היית מביט
בי בצורה הכי אהובה שיש, שתמיד יש זמן בשבילי בשביל לחייך אלי
ולהביט בי במבט "שהכל יהיה טוב ילדונת אין לך מה לדאוג"
וחייכתי באותו רגע, בעזרת אותו החיוך, פשוט הרגעת אותי, גרמת
לי להרגיש שאין דבר שיפריד בינינו שזה רק אתה ואני, ופתאום
ברגע עצמתי את עיני שמעתי רעש חזק מאוד ופשוט הרגשתי כיצד הרעש
הזה נכנס לתוך ליבי לתוך מוחי, ופוצע אותם בלי שום סיבה,
פתאום פתחתי את עיני וראיתי כיצד נפלת על ברכיך והמבט בעינך
נהפך פתאום למבט ריק, לא היה בו אהבה, חיבה, שנאה ואפילו צער
הוא היה ריק, בפעם הראשונה בחיי לא הצלחתי לפרש את מבטך כי היה
בו מה לפרש הוא ריק, ריק מכל רגש ומכל תחושה...
רצתי אליך ורציתי לחבק אותך חזק ככל האפשר, לא ידעתי מה קורה,
והפחד פשוט השתלט אליי, באותו רגע קפאתי ופתאום הרמתי את מבטי
אליך וראיתי את מדיך ירוקי עד הופכים לאדומים כהים.
ופתאום התעוררתי כל-כך שמחתי שזה היה רק חלום, הסתכלתי על
תמונתך ועלה בפניי חיוך ושמחה שזה היה רק סיוט...
פתאום נכנס לחדרי חייל לוקח אותי ביחד איתו אנני מבינה למה...
מגיעים אנו לבית הקברות רואה את כל החברים ורואה את תמותנך מעל
קבר שעטוף בדגל ישראל.