טיפות קטנות עם זנבות ארוכים מהתקרה
קירות צהובים וחדר גבוה בלי רהיטים
רצפה מלאה כתמים עם חורים בגודל של אנשים
והשמיים מלמעלה צועקים, לוחשים, מלטפים

טיפות שמנות אמורות לקרר ומדביקות
חלונות, רוח וחושך. שבור. זכוכיות.
אדמה, סדקים, מישור ודייסה
ענבים, הרס ושועל. שריקה ובורח

שעון-עץ > מתכת > מחוגים > ספרות > ספרתי > מחשב > לבד
אלוהים (!) תראו כמה דם! כל הקירות !!!
אבל אמרנו שהכל צהוב, היה פה צהוב
לפני כמה ענבים, אדמה ושועל שברח לשריקה
סתם היו כמה טיפות, ועכשיו כבר הכל אדום

זה חונק, זה כבר לא סתם זיעה. אבל אני רק יושב פה
אני כבר שוכב פה, אני ישן פה, איפה שאני.
מה זה מסביבי? בבקשה!!!! אני רוצה דם, אבל לא כל כך הרבה!!! לא
הכל.
אני כבר לא מבדיל! חאלס עם זה! לא, לא, לא! (נחנק, טובע, מלא
בדם, מבפנים ומבחוץ)

-"תתעורר מתוק, תתעורר... "
"לא! לא! לא! "
-"תתעורר, אתה חולם."
"מה? מה מה???? איפה? לא."
-"שקט מתוק, חלמת חלום רע... תרגע, הכל בסדר. "
היא מנשקת אותו על הלחי החמה שלו, ועוד אחת בעדינות ולחות על
השפתיים, כמו מתוך שינה, מלטפת לו את השיער, מחבקת את זרועו עם
הידיים שלה כמו כרית וחוזרת לישון.
הוא עם העיניים עדיין פתוחות.

"מי את? מה את עושה במיטה שלי?"
-"לא היה לי איפה לישון, ושמעתי אותך צועק."

-"תמיד הסתדרתי עם משוגעים..."