לא היה אדום אחד או לבן אחד שלא ראה את המבצר מעולם והם ידעו
כולם על גודלו ועל הסכנה שיש בלנסות לכבוש אותו. הם גם ידעו
שיש רק דרך אחת לחדור אליו והם גם ידעו ששם תתרכז ההגנה שלו.

הם היו מותשים והם ידעו את זה - הן ההגיון אך בעיקר הלב וצבאו.
המלחמה נמשכה כבר למעלה משישה חודשים, אבל הם הרגישו שאסור
לוותר.

הלב תקף בעיקר בשעות היום כשיש לו שליטה מסויימת על הממלכה.
אמנם מינימלית, אבל בהחלט קיימת. ההגיון מצדו תקף בעיקר בלילה,
כאשר הממלכה ישנה והשפעתו עליה גדולה בהרבה.
הלב שלח אלפי גדודים של רבבות חיילים אדומים ולבנים. ההתקפות
האלו כשלו אחת כשניה.
ההגיון שלח מתקפות עצבים על הלב וחייליו. הוא שלח בהם פחד
ואימה, ויותר מכל שלח בהם ייאוש מהאהבה הקודמת שכשלה. כל
נסיונותיו של ההגיון להביס את הצבא של הלב ירדו לטמיון, הן
החיילים האדומים והלבנים נשאו עימם את רוח הלחימה והיו חזקים
כסלע.

הלב ידע שכוחותיו המותשים לא יחזיקו עוד זמן רב. הוא כינס את
כל הגדודים והורה להם על תוכנית שעלולה להוביל לניצחון או
להוביל לסופם הן שלו והן של ההגיון. הלב הורה לחייליו לתקוף את
מבצרו של ההגיון מבלי לסחוב חמצן, שהרי הוא הקשר המחייב של
ההגיון והלב, הוא המנעול המקבע אותם אחד לשני. החיילים נרתעו,
כי אם התוכנית תיכשל, ההגיון יחדל לפעול ויחד עימו גם הלב.

הסתער!!!
קרא הלב לחיילים האדומים והלבנים שעמדו בסדר מופתי והחלו
להתקדם לכיוון המטרה.
"הוא אחד ואנחנו מליונים, הגיע הזמן לשים קץ למלחמה הבלתי
נגמרת הזאת! אנחנו חייבים להוריד אותו על הברכיים אחת ולתמיד!
הגיע הזמן שנראה לו שאנחנו הצודקים! אם הוא לא מבין אז נסביר
לו בכח! חייבים לכבוש את המבצר!"

"למען האחת!" צעק הלב לחילו.

"למען הגוף והנפש!" השיבו החיילים

הם החלו לעלות אל המבצר ללא מטען על כתפיהם, הם ידעו שעליהם
לפעול בזריזות. ההגיון שהבחין בחוסר אספקת החמצן החל להאט אט
אט את דפיקות הלב. גדודי החילים שהגיעו החלו להידלדל בקצב הולך
ועולה. לפתע הוא חדל, הלב נשבר. ההגיון ללא אספקה לא יכל לתפקד
בין אם רצה ובין אם לא, והוא לא. כרודן הוא החליט שאם הוא
נופל, הממלכה נופלת איתו.
האורות כבו, הממלכה נעצרה מלכת כנהר שקפא. החיילים ניסו לעלות
למבצר המרוסק ולנסות להחיות את העריץ שניסו להוריד מהשלטון כל
כך הרבה זמן, ללא הצלחה. המבצר מעולם לא נראה גבוה כל כך ללא
עזרתו של הלב. הוא היה רחוק כמרחק קצהו האחד של העולם למשנהו.
שארית החיילים שנשארו בבסיס הביטו בתקווה שנגוזה לאט לאט
במנהיגם המותש שלראשונה נדם.

הטלפון צלצל. זו הייתה היא. קולה עבר ומילא את הממלכה כצינור
ארוך המתמלא מים. הדם החל לזרום כמאגמה רותחת המתפרצת מהר
געש.
הלב המטיר חייליו שהחלו להשתלט על הממלכה כאש בשדה קוצים, וכל
המים שבעולם לא יצליחו לכבותה.

המלחמה נגמרה לפני שנתיים, חודשיים ועשרים ימים! ההגיון הבין
שטעה ונחתם הסכם שיתוף פעולה בינו לבין הלב!
שלום שורר היום בממלכה ואני ואת עדיין ביחד. אני מתאהב בך כל
יום מחדש.

ניצחנו!