למרות המצב תמיד הנהיג הלב מחתרת מלאת מרגלים בממלכה, בעיקר
בחמישה איזורים מרכזיים.
יום אחד הגיע מרגל אדום, כמעט ללא חמצן, הוא הגיע מאגף הראייה
וסיפר ללב על מי שכבר אז ידע ללא טעות שתהיה האחת. הלב היה
מוכרח לסמוך על מרגליו כי הוא ידע שלעולם לא יוכל לזוז ממקומו
ללא גרימת נזק בלתי הפיך. מייד קרא לארבעת המרגלים האחרים.
המרגל מאגף המישוש אמר שהוא עוד לא יודע לחלוטין אבל הוא כמעט
בטוח שהמגע של ידיה הנו המגע המושלם. המרגל מאגף הריח הגיע קצת
מטשטש מהריח שלה וכולם ידעו שרק מלראות אותו אין צורך בשום
דו"ח מהאגף שממנו הגיע. המרגף מאגף הטעם נתפס על ידי אחד
משוטריו של ההגיון והוצא מיד להורג. המרגל מאגף השמיעה אמר
שעובדי האגף משתוקקים כל פעם מחדש לשמוע את קולה. הלב החל
לפעום במהרה, זרם של התרגשות עבר במהירות בכל רחבי הממלכה. הלב
שעולם לא קיבל הודעה כה חד משמעית ממרגליו החשבוים ביותר על
נושא רגיש כמו זה הצהיר, חיילים אנחנו יוצאים לקרב!

עד לאותה פגישה השמועות על האחת היו רק שמועות ולאחריה, למרות
שניסו, לא הצליחו הלב והמרגלים לשמור על המידע החדש בסוף. עד
מהרה נפוצה השמועה בכל רחבי הממלכה והגיעה גם לאוזניו של
ההגיון. הוא, מצידו, כינס מיד ישיבת חירום עם כל יועציו, על
מנת לדון על התאהבותו של הלב. הם ידעו כולם שאין מנוס ממלחמה
והחליטו מיידית בהכנות המבצר למלחמה הקרבה!

הלב כינס את ראשי הגדודים של החיילות האדומים והלבנים. הם החלו
בתיכנון המתקפה על המבצר ההגיון. הם ידעו שהוא למד לקחים
מתבוסתו הקודמת וידעו שהפעם עליהם לחשוב על תוכנית מתוחכמת
הרבה יותר.