נסיעה אחרונה באגד לשנה זו,
אותו נוף מוכר נשקף מחלוני -
עשבים שוטים ובתים הרוסים למחצה,
כמה ערבים מעשנים ליד קיוסק בתחנה הישנה
שבע דקות לפני הסוף.

אני מקשיבה לאותו שיר שוב ושוב
כמה שהוא מתאר בדייקנות מפליאה את רגשותיי כלפיך,
שוב נזכרת באותה מציאות עגומה
מונחת לפניי תמיד כמו ערימת הבגדים שאני שומרת
זרוקים ליד המיטה.

אתה נמצא כאן לידי, איפה שהתיק שלי עכשיו.
אתה תמיד איתי.
גם אם לא תרצה זה לא ניתן לשינוי,
אתה עמוק בתוך תוכי.
ובעוד דקה אנשק שפתיך בעדינות,
שפתיך האדומות כדם
וארגיש את חומן
כמו שתמיד רציתי לעשות
אך לא העזתי.

בשנה אחת מצאתי ואהבתי אותך
ובו בזמן גם אבדת לי.
עכשיו אני מתחילה שנה חדשה
בלעדיך,
ואולי עדיף שכך.