יושב מול החלון ביום של חופש
מביט דומם בתבניות הציפורים הנודדות
חושב שכיף לציפורים שיש להן מקום ללכת
שיש להן מנהיג מוביל בלהקות

תיבת המכתבים שלי ריקה שותקת
כמוה גם הטלפון הלבן שבחדרי
את תמיד היית שקטה אבל מאוד בולטת
כמו פסי השקט החרוטים על התקליט.

תיבת המכתבים הטלפון הדלת
שלושת אלוהי הציפיות הדוממים
את הרי מזמן כבר היית אומרת
מה כבר אפשר לצפות מאלוהים

הדרך  אל נפשך ארוכה ומפותלת
כמוה לפחות הדרך אל נפשי
אבל אני עוד כאן מאחורי הדלת
מאמין באלוהי הציפיות הדוממים.