(תוספת למחזה "הצל" של יבגני שוורץ. מתוך המחזה -
"גבירותי ורבותי, אורחים יקרים, אני גאה להציג בפניכם את הזמרת
הלאומית שלנו - ג'וליטה קלאקס, בלהיטה הידוע - 'הא לו הייתי
דשא ירוק' (שיר).")
הא, לו הייתי
דשא ירוק
אז לא היה לי אכפת
מה ארוך או ירוק הדשא
של השכן;
בסך הכל,
התחמקתי מגורל בני תמותה,
אז להיות קצת ירוקה או קצת פחותה
זה די הוגן.
אם כבר הייתי,
אז בטח דשא כזה
ירוק, צומח
ופתלתל,
עדיין לא ראיתי
שום דשא כזה
אז זה גם להיות דשא
וגם מקורי,
אז בכלל.
הא! לו הייתי
דשא ירוק
מתארך ובר מזל,
אז אם לא היה לי
מה לומר,
זה לא היה משנה כלל או כלל.
אז עוברות מיטב
שנותיי הכי יפות
ובכי רע ובידיים מורמות
מולי חולפות,
ואני רק מנפנפנת
בידיי הצועקות
וזועקת "לא חבל?!"
כי קמל כבר פתיל שנותיי הכי יפות והא
לא הספקתי להיות אפילו שתיל
בכלל.
ובערב
עת אחזור
לבקבוק שמפנייה ריק מדמעות,
מלא הד
של שתיקות וצחוק
אז אני זועקת, כבר צרודה
הא, לו הייתי (לו רק היתה)
הא, לו הייתי דשא ירוק. |