את מורדוך פגשנו באחד מימיו האחרונים של חודש מרץ.
גשם דליל שטפטף עוד מערב שבת התעבה לכלל קבוצת עננים
אפורים-לבנים ואיפשר לנו לצאת לטיול הבוקר של שבת, אילאי בני
בן השנה הונף אל על צוחק, הוא פיסק את רגליו לצדדים והתיישב
בחיוך על כתפי וכך שעטנו יחדיו במעלה הגבעה לעבר ההרפתקה
השבועית בגן העליה השנייה.
הנדנדות האדומות והקרוסלה הירוקה היו תחנתנו הראשונה בטיול,
מהן התגלגלנו באיטיות במורד השביל המתפתל אל עבר תחתית הגן,
שם, על רחבת הבטון המעוגלת, נתקלנו בחתולים של רונלדה הזקנה.
התקרבתי אל החבורה בזהירות, מושיב את בני על קצה הרחבה עליה
התחרדנו החתולים בשמש החורפית. לאחר שהתוודענו בזהירות שוב אל
בעלי השפם והם מצידם התרגלו לנוכחותנו, החל ניגש לעברנו
באיטיות חתול שחור וגדול.
ירמיהו צעד בניסיונות כאילו אדישים לבדוק האם שווה להתייחס
אלינו, זאת אומרת האם הבאנו לו אוכל, אילאי שנעמד מתנודד קלות
בקצה הרחבה, ניסה ללטף אותו עד שהחתול ילל באיום ושני הצדדים
נסוגו על ארבע לאחור.
מעבר לשיחים שהסתירו את עיקול השביל הגיחה לעברנו באיטיות
רונלדה, היא הגיעה הפעם מתנשפת בחוזקה עם בתי שחי מזיעים
ורטובים ממאמץ ושובל של ריח וויסקי חזק הכרוך מאחוריה. עיניה
נראו מעט מופתעות מעצם נוכחותנו.
סבתא רונלדה של החתולים, רווקה בריטית מזדקנת בשנות השישים
לחייה, שהחליטה לעשות עלייה לעזוב את ביתה שבברייטון ולעשות
עלייה, טיפוסה אמיתית, לא ממש מתקשרת עם ההולכים על שתיים, אבל
שולטת ברזי החתולית ביד רמה, ומבינה כל יללה, נדנוד זנב, גלגול
אוזן ומשיכת שפם. כבר שנים שרונלדה מסתובבת עם קוקו נצחי
המחובר בסרט בורדו דהוי לראשה, ומקדישה את רוב שעות היום שלה
לטיפול בחתולי הגן.
רוב ימות השבוע הקוקו של רונלדה מקדיר פנים לילדי הגן, אבל
הפעם היא חרגה ממנהגה הבריטי המסוגר וערכה לאילאי היכרות רשמית
עם כל המי והמיצי-מיאו שבבטונאדה. היא הכירה לו את הנרי השמיני
השקט והקודר, את מונטסומה המצומק, את ויקטוריה ואליזבת'
האצילות ועוד כמה דוכסים ורוזנים מהממלכה המאוחדת.
היא סיפרה שעם הגיעו של ירמיהו לבטונאדת השמש שלה, היא החליטה
לפתוח פס של שמות תנכיים, "הגיע הזמן לעלות באופן סופי" אמרה.
רונלדה סיימה את הצגת המשפחה המורחבת כשאילאי הצביע לפתע על
מורדוך, הג'ינג'י שבחבורה, חתול שרירי וגדול יחסית, שהוכרז
כאאוט סיידר של המשפחה. רונלדה אומרת שהוא הגיע משכונת בורכוב
ישר מהקן של הנוער העובד, חתול עם דם כחול שלא השתלב עם יתר
חתולי הגן, והתעלה שפער בגבו ירמיהו לפני מספר שנים, בעוד
מורדוך ירוק בבטונאדה מבהירה עד היום מי כאן המלך.
- "הפכת כאן קצת את היוצרות," אמרתי לרונלדה,
- "למה אתה מתכוון חבוב?"
- "מורדוך הוא מלך האלים הבבלי ואילו ירמיהו היה הנביא האחרון
לפני חורבן הבית וגלות בבל?"
- "Dud, אתה מסבך אותי עם עובדות, אלה בסך הכול Cats."
אדי הוויסקי מהצהריים בשילוב עם אילאי לחצו אצלה כנראה על איזה
כפתור סמוי והיא סיפרה לנו איך ירמיהו הגברבר מושל בזנב מורם
בשאר הקבוצה, ואיך הוא ומורדוך מגירים לפעמים דם בשביל אסתי
המלכה הסיאמית. היא הסבירה שהנרי השמיני אוכל תמיד שני אחרי
ירמיהו, ומונטסומה המצומק נותר עם השיירים.
מהצד זה נראה כאילו ירמי מולך ורודה בכולם חוץ מבמורדוך.
מורדוך, החתול הג'ינג'י, מוקצה מחמת הייחוס, בעוד ירמי מחזיק
בעמדת הרס"ר.
רונלדה ואילאי שיחקו במשחק הזיכרון של שמות החתולים, כך שהיה
לי מספיק זמן למחשבות ולנעיצת מבטים במורדוך. צבעו הג'ינג'י
הבולט ונטייתו לשבת באופן קבוע בצד גרמה לי לדמיין את מורדוך
כאחד מאותם ילדי קיבוץ שכבר בגיל הפעוטון דבקה בהם הסטיגמה
והילדים מסביב מסגרו אותם יחד עם בושתם, ממוסמרים לתמיד.
ברוב המיקרים הסטיגמה בקיבוץ אינה מתנפצת, להיפך, היא משביחה
עם הזמן, אתה עובר איתה לגן חובה, ובהמשך היא צועדת אתך ליסודי
ולתיכון, ורק לאחר הגיוס לצבא יש סיכוי לחנינה.
כנראה שלמזלו של מורדוך הוא רק חתול מוחרם ולא איזה ילד קיבוץ
או פרגית בלול בן רבבת בעלי כרבולת. לול בו אם רק הראית צל
צילו של סימן חולשה ינקרו אותך עד לקיבה ומשם הדרך לבור הרקב
קצרה יחסית.
- "הי חבוב," נראה היה שמורדוך מנסה לתפוס את תשומת ליבי,
- "כן, כן אתה Dud, על איזו סטיגמה אתה מדבר בדיוק? אני
מבורכוב לא מהלול ולא מהקיבוץ, שחרר אותי מהבלוז שקפץ עליך, תן
חיוך ותן צ'פחה לקוקו הדהוי של רונלדה, כדי שתשפוך כבר את
הקינוח של היום,"
- "מה?!", פלטתי בהפתעה, אבל מורדוך כבר הסתובב וחזר לעניניו,
זנבו השרירי קיפץ מול עיני.
תוך כדי הניסיונות לשחרר את הבלוז שתקף אותי, קלטתי בזוית העין
את אילאי יושב בנינוחות על ברכיה של רונלדה, מצביע בכל פעם על
חתול אחר, דורש מהבריטית המבושמת להגיד לו שוב ושוב מה שמו של
כל אחד מבעלי הזנב.
- "הי אתה", נשמעה לפתע צעקה,
- "הי אתה!", החזירה אותי רונלדה באיבחה חדה אל הגן ומסרה לידי
את אילאי תוך כדי ליטוף עורפו של מורדוך שגירגר בהנאה.
- "שתדע, שגבעתיים בחורף מזכירה לי את ברייטון."
- "ברייייטון", ילל מורדוך והמשיך להתלטף באיטיות באמתה של
רונלדה,
- "בריייייטון", המהמתי בהסכמה, הדבר היחידי שמזכיר לי את
עיירת הולדתה זה הסרט "יומן חוף ברייטון", אפילו קבוצת כדורגל
ראוייה אין בעיר הזו.
- "חבוב," שמעתי את מורדוך שוב,
- "אתה ואני לבד פה,"
-" אתה מדבר אלי?" שיחקתי אותה דה נירו,
- "כן, כן, אליך אני מדבר,"
- "אבל אתה חתול," עניתי,
- "נכון, נכון אני חתול, אבל תתעלם כרגע, זה לא העניין,"
- "מתעלם, OK, מתעלם, מה העניין?"
- "אני כבר זקן והחתולות הצעירות, כמו אסתי הסיאמית למשל, כבר
לא מגרגרות
בכיווני, אבל אתה? צא מהבלוז, עזוב ת'מחשבות, תן יללה ותתחיל
לחיות."
הנפתי את הילד על הכתפיים, נפרדנו מהחתולים וניחוחות הוויסקי
של רונלדה והעפלנו מעלה אל עבר הרחבה העליונה הפרוסה תחת אפו
של מצפה הכוכבים, יצאנו לשלב המרדפים הסמויים אחרי הרווקות
המזדקנות והכלבים שלהן, שאיכשהו תמיד מלקקים את פניו של אילאי
המשמיע אגב ליקוק, זעקות מחאה בסופרנו גבוה.
ויקי הפירנאית בעלת העיניים הירוקות כחולות התקרבה לעבר שנינו,
אילאי חייך לקראתה והיא הרטיבה את לחיו עם לשונה האדומה. אחרי
כמה ליקוקים עמוקים נראה היה לי ואולי גם לויקי, שאילאי מנותק
פתאום.
ויקי עזבה אותנו בעוד עיניו של הילד בוהות במרחק, מביטות על
המגדלים של עזריאלי ובשמש שהחלה שוקעת באדום מאחוריהם. "הכל
בסדר?" שאלתי אותו. הוא הינהן בראשו, אבל נראה שהוא עדיין חולם
על מצפי כוכבים אחרים, "אתה בטוח?", שאלתי שוב והוא נצמד לרגלי
כאילו מדבר לעצמו?
- "טוב, אז סליחה שאני נדחף ככה תוך כדי עם המצו-סופראנו שלי,
ועוד ממש לפני סיום הסיפור של אבא שלי על גן עליה, אבא שלי
ואני הולכים כמעט כל שבת לחתויים של רונידה ולכיאבים של
הרווקות מגן עליה, ואבא שלי גם מספר לי על מודוך ואתי וימיהו
ועל הקן של בוכוב והתנגולות בלול אבל האמת שהחתויים לא ממש
מצחיקים אותי והכלבים של הרווקות המזדקנות, שכל הזמן מרטיבים
אותי עם הלשון שלהם בזמן שאבא שלי עושה להן עיניים, כבר קצת
משעממים אותי, ולפעמים אני צוחק בכוונה בקול רם, רק בשביל
שאיזו רווקה תשים לב ואבא שלי יחייך קצת, אבל אבא שלי נשאר
עצוב".
- "הכל בסדר?", שאלתי אותו שוב והוא הנהנן בחיוב,
- "הביתה?" שאלתי,
- "כן!", הוא שאג.
הנפתי אותו על הכתפיים והתחלתי להתקדם באיטיות לעבר מה שהיה עד
לא מזמן הבית שלי. בעוד כמה דקות אני מחזיר אותו לאמו.
|