כשאמא חזרה מהטיול בצרפת היא קנתה לי כובע דיגים.
טוב, לא רק כובע דייגים-גם את זוג האדידס שרציתי, התקליט של
Pink Floyd  , המון שוקולד ובגדים אבל מתוך כל זה-משך אותי
כובע הדייגים.
"למה הכובע?" שאלתי את אמא "סתם זה האופנה שמה בצרפת וחשבתי
שתראה חמוד איתו". חייכתי חיוך נבוך, הוא נראה קצת מוזר בצורה
והריצ'רצ'ים בצד...... דוקא לא כל כך אהבתי את הכובע הזה אבל
אמא הכריחה אותי לשים אותו כשאני הולך לבית הספר "שלא תקבל חס
וחלילה מכת שמש", "אמא זה פברואר" ניסיתי, אבל זה לא עזר.
היא התעקשה שאני אקח איתי את הכובע.
"תראו", צחק אורן "מתן נראה כמו הומו!!" וכולם צחקו עליי ועל
הכובע המטופש על הראש שלי אז הלכתי ודפקתי לאורן מכות אבל הוא
המשיך לצחוק יחד עם כולם. בדרך הבייתה זרקתי את הכובע לאיזו
פינה והמשכתי הבייתה. אמא עוד הייתה בעבודה-מספיק זמן כדי
להכין תירוץ משכנע...
כשנכנסתי לחדר שלי הכתה אותי תדהמה-על המיטה היה מונח אותו
כובע הדייגים שזרקתי לפני 10 דקות. לא האמנתי...
כשאמא הביאה לי את הכובע הייתה עליו תוית- מאלה שבתוך הכובע
שכשאתה לובש אותו-לא רואים את התוית כי היא מבפנים... לא
הקדשתי הרבה תשומת לב לאותה תוית אבל עכשיו היא זהרה בצורה
מדהימה, לקחתי את הכובע אליי לידיים והסתכלתי בתוית "MADE IN
CHINA" -נו בטח אלא מה... אבל האותיות הלא ברורות מלמעלה הפכו
לעברית צחה והיה כתוב-לכובע זה כוחות קסם אפלים, השמר לנפשך,
חובש הכובע כי בעוד אתה חובש את הכובע-כל מחשבותיך מתגשמים.
לפתע עברה בתוכי מן תחושת כוח אדירה והרגשתי הרגשה מופלאה עם
הכוח שיש לי. החלטתי לקחת את הכובע גם למחרת לבית הספר. אז
שמתי אותו בשולחן ליד המיטה והלכתי לישון. בבוקר שמתי אותו על
הראש והלכתי לבית הספר.
"הנה מתן ההומו" צעק אורן וכולם צחקו שוב. דימיינתי אותו עם
קוקיות בצד וחזה גדול - והנה, הוא נהפך לבת וכולם צחקו עליו
ובעטו בו "אורן הקוקסינל, אורן הקוקסינל".
הייתי מאושר-עד שהמורה נכנסה. כשהיא הייתה כבר בכיתה ודממה
השתררה-דמיינתי אותה תלויה על משקוף דלת הכיתה והנה פתאום
קולות נדהמים פשטו ברחבי הכיתה- המורה, בדיוק כפי שדימיינתי
תלויה על המשקוף עם חבל סביב צווארה וללא רוח חיים. גם למנהל
סידרתי דריסה קטנה אחר הצהריים והנה פתאום-אני שולט בבית
ספר-אני המלך, אף אחד לא יכול עליי כי המחשבות שלי יזיינו
לכולם את הצורה כל עוד הכובע דייגים והתוית הזוהרת על ראשי.
חלמתי שאני מזיין את גלי שוורץ, מלכת בית ספר והנה היא אצלי
במיטה מחכה שאגמור! אף אחד לא יכול עליי ועל כובע הדייגים עם
התוית הזוהרת!!
ואז, פתאום השעון צלצל והתעוררתי. הכובע היה מונח על השולחן,
התוית כבר לא זהרה......
שמתי את האדידס החדשות שלי והלכתי לבית הספר.