17:10
"אמרתי לך שאני אצלצל".
"אני שמחה שצלצלת!"
"מה את עושה היום?"
"רואה אותך?"
"מתי נוח לך?"
"בוא עכשיו".
"עוד חצי שעה אני אצלך".
17:45
"התגעגעתי אליך".
"גם אני".
"בואי ניסע למקום שלנו".
"כמה זמן לא היינו שם..."
"יותר מידי לדעתי".
18:00
מחנים את הרכב על הצוק (כרגיל), יוצאים החוצה.
חושך, שמיים, ים, ואנחנו.
תמיד אני מרגישה בתוך סרט כשאני שם, איתו.
הסוף תמיד טוב.
18:01
מסתכלים על הים.
מסתכל עלי, מסתכלת עליו, מחייכים.
"כמה התגעגעתי למקום הזה, כמה התגעגעתי אליך".
שותקת.
18:05
מתקרב אלי, מחבק אותי מאחורה, עם הידיים על הבטן.
מאושרת, נהנית מכל מגע שלו.
מסתכלת עליו, מנשק אותי, כמה שהתגעגעתי לשפתיים האלו.
"כמה שהתגעגעתי לשפתיים האלו, לנשיקות שלך".
"גם אני, התגעגעתי נורא, לאן נעלמת לי?"
-שותק.
מחבק אותי חזק,
"כל כך טוב לי איתך, אין לך מושג קלוש כמה שטוב לי איתך".
-שקט, מרגישה מרחפת.
18:25
שם במערכת את השיר שהוא רוצה לצעוד איתו לחופה (אם יתחתן אי
פעם).
"כמה יפה... כמה טובה..."
"כאן אישתי נכנסת, לבושה בשמלה לבנה פשוטה עם קאלות ביד".
"קאלות? החלום שלי זה להתחתן ביער, חתונה פשוטה, שמלה לבנה
פשוטה עוד יותר, עם קאלות ביד".
"בואי נתחתן".
"אני נשבעת לך שאם היית רציני הייתי הולכת מחר לחפש איזה
יער..."
צוחקים.
נשכבים על הצוק, המקום שלנו חיכה לנו כל כך הרבה זמן.
הקור והחול לא השפיעו עלינו ללכת משם.
כל כך התגעגעתי אליו, לחיבוק שלו, למגע שלו.
מחבק אותי, מלטף אותי, מנשק אותי, הסרט שאני נמצאת בו לא נגמר,
הוא רק הולך ומשתפר.
מביטה לשמיים, כמה כוכבים מנצנצים... עוד די מוקדם.
טיפות מתחילות לרדת.
אני מנשקת אותו, מחבקת אותו, מלטפת לו את הבטן(הוא הכי אוהב את
זה), מלטף לי את הבטן (נהנית מכל שניה).
הטיפות מתחזקות, לנו זה לא הפריע. שוכבת לו על החזה, בגשם.
"נסיכה את, נסיכה".
עוצמת עיניים, מרגישה כל כך טוב.
18:30
"אני רוצה לומר לך משהו, אני לא אתחרט אחר כך, אני בטוחה".
"מה מתוקה שלי?"
"אני רוצה אותך, את כולך, מכל הבחינות".
הוא רוצה לפתוח את הפה..לומר משהו, שמה לו יד על השפתיים.
"אל תדבר, אל תגיב, רק תקשיב לי".
"לא מגיב".
"אני יודעת שאתה לא רוצה להיות עם מישהי, אתה לא רוצה בזה, לא
עכשיו, אתה רוצה לחיות, אתה רוצה לבלות, אתה רוצה לצאת, אתה
רוצה להכיר, אתה רוצה לזיין, אתה רוצה להיות לבד, אני יודעת,
לכן אני מבקשת ממך שלא תגיב, כי אני יודעת שברגע שתדבר אני
אפגע, אני לא רוצה לשמוע אותך, אני רוצה לדבר, לומר לך מה אני
מרגישה.תמיד אתה אומר לי שאתה לא יודע אם תתחתן אי פעם, ואתה
לא רואה את עצמך עם אישה אחת כל החיים. כשתתחתן -זה יהיה בגלל
ילדים, אתה נורא אוהב ילדים, אני יודעת, אתה רוצה הרבה ילדים,
ואני רוצה אותך, עכשיו, רוצה להיות איתך, רוצה שתהיה איתי,
תהיה שלי, תקדיש לי את כולך, לא מוכנה להתפשר, לא רוצה שתהיה
עם עוד בחורות בו זמנית, ואני יודעת שזה לא יקרה, אני יודעת
שאתה לא רוצה את זה. אני חייבת לומר לך מה אני מרגישה, חייבת
להוציא את זה, זה מעיק עלי, אז אני אומרת. אני מרגישה המון,
ואין לי מושג מה קורה לך בלב, אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת,
אני מעדיפה להישאר עם השאלה הזו ולא לדעת. אולי מה שאני אגלה
יפגע בי, ואני לא מוכנה להיפגע, לכן אני מבקשת ממך לא להגיב".
18:40
-שקט.
מחבק אותי חזק, מלטף לי את הראש, נותן לי נשיקה.
אחת על המצח, אחת על השפתיים.
"את מדהימה, את כזו מדהימה".
אין לי מה לומר, מעדיפה לשתוק.
שוכבים מחובקים, כבר די הרבה זמן.
19:30
"כמה יפה... כמה טובה..."
השיר מתנגן.
מנשק אותי, מלטף אותי, נוגע בי.
זה מרגיש לי ממש נכון ולא נכון.
הוא לא רוצה לשכב איתי, רק רוצה להרגיש אותי.
"אלוהים, אני יכול להמשיך לנשק אותך שעות, כל כך כיף לי!"
נוגעת בו, מעבירה יד בשיער שלו, נוגעת לו בבטן, מרגישה שהיא
חמה.
"אין לך מושג כמה אני מרגיש כשאת נוגעת בי, כאילו מרחף, תמיד
כשאני רואה אותך אני מרגיש בעולם אחר, וטוב לי... כל כך טוב
לי".
-אז מה לעזאזל הבעיה איתו?! למה הוא לא אומר לי שגם הוא
מעוניין בי?!
למה הוא נותן לי להרגיש כל כך הרבה בלי לממש את הרגשות האלה?
אני מרגישה שאני לא יכולה לתת לו לשחק בי, פשוט לא מוכנה לזה
שוב!
20:00
נרדמים בגשם.
קר נורא ולא מפריע לנו, נרדמנו מחובקים.
הסרט שלי נמשך ועוד בצורה מושלמת. שלא ייגמר, לא רוצה שייגמר
לעולם, רוצה להישאר כך לנצח.
"הנה הנה היא באה... כמה יפה... כמה טובה"
שמנו את השיר על ריפיט, הוא חזר המון פעמים, לא נמאס לנו לשמוע
אותו. הוא כל כך מרגש...
הוא כל כך מרגש...
22:00
מתעוררת, הוא כבר ער, לא יודעת ממתי. מסתכל עליי, אומר לי כמה
אני יפה.
אין יותר גשם.
22:05
"אני צריכה ללכת לקחת לאחותי סרט... זה עוד מעט נסגר".
נכנסים לרכב. מתניע, בלי לומר לי מילה.
כל הדרך אלי הביתה לא מוציאים מילה, שום צליל.
22:20
"לילה טוב".
"לילה טוב".
נותן לי נשיקה רכה על השפתיים, לא כמו כל פרידה שלנו.
"כמה יפה... כמה טובה..."
-לא נראה לי שתהיה הצגה שניה.
28/12/03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.