נסעת,
השארת ילדה ודמעה קטנה
לספור הדקות במחוגי השעון.
הבטחת,
להצפין זיכרון בחדרי חדרים
ולחשוב על מגע תמימים אוהבים.
כתבת,
שחדרה הילדה כדקירה צברית
למקום מפלטים מאחורי הזכוכית.
ואז חזרת.
שוב השארת ילדה ודמעה שיבשה
לשמוע קולך ולהרגיש את גופך.
הצפנת שניה של תשוקה בלבה
ולא חשבת על עיניים חושקות וצמאות.
חדרת, אהוב, כדקירה פתאומית
למקום מפלטה מבעד זכוכית.
שברי ערגתה ייאספו פה מיד
ואז תהיה כעוד דמות ממרחק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.