אביגיל עדין / החדר הסוגר |
ודממה.
רצה מפינה חשוכה אחת לשניה
ואין תשובה.
אני צועקת את שמך ומצפה לקולך
ושתיקה.
אתה מדבר בשפתך ואיני מבינה
ודממה.
אני פוחדת לשאול לרחשי לבך
ואין תשובה.
בתוכי אני קוראת לך ומקווה לתשובה
ושתיקה.
אני עוצרת עצמי ולא אדחק לפינה
ודממה.
אני מתרחקת לדלת, אך לא יוצאת מהחדר
ואין תשובה.
אני עוצמת עיני ואומרת אולי
ושתיקה.
בסופה של ריצה מפינה לפינה
אפקח עיני ולא אביט אל הדרך חזרה.
אני אצא את החדר ואשאיר מאחור
אותך,
בחדר לבן, חשוך ואפור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|