ולבכות זה דבר כל כך מיותר
במקום זה את יכולה לעשות, כל כך הרבה דברים אחרים.
לרקוד למשל.
לחבק למשל.
לחיות למשל.

ילדה גוססת זה הדבר הכי נורא שיכול להיות.
אם תסתכלו עליה לא תראו כלום, רק מבט שבור ופוחד- אבל אף אחד
לא ידע ואף אחד לא ישאל אם את הולכת למות בעוד שנה.
אם יש לך זמן מוקצב, והוא קצר.
וזה לא מבחירה אישית שלך. זה לא תלוי בך, זה היה תלוי, פעם,
אבל בחרת פעם אחת ברע. תראי מה קורה עכשיו.
איך אפשר להמשיך חיים שאת סופרת, שעות דקות ושניות עד לסוף.
איך אפשר לחייך ולהתמכר לרגש כשאת פוחדת להדביק אחרים.
איך אפשר לעמוד ישר כשאת יודעת שאת הולכת לשכב כל כך הרבה זמן
והמחשבה על זה עושה לך ליפול.

בערב כשאנחנו יוצאים, כולך זוהרת וכולם מסתכלים כאילו היית
התגלות הירח בשמיים שחורים, מלאים כוכבים.
אף אחד לא מנחש, אף אחד לא מעז לחשוב מה קורה בפנים, עד כמה את
מרוסקת ועד כמה את הולכת לבכות כשתחזרי הבייתה ותסתגרי בחדר
ובעצמך.

הפסקתי לאכול, מבחירה.
חבל לבזבז אוכל על ילדה שלא תספיק להגשים את עצמה, שלא תספיק
להתחתן שלא תספיק לגדל ילדה קטנה ויפה. שלא תספיק לחלום.
שאפילו לא נהנת מזה.
הפסקתי לצאת, מבחירה.
אני זוכרת שהבטחתי מזמן, כשעוד הייתי מעיזה לחלום, שיש לי
מטרה: להכיר את כל השירים בעולם.
כל אחד והחלומות שלו.
ועכשיו אני סגורה לבד בין ארבע קירות ומקשיבה לשירים ועוד
שירים ועוד ועוד, אני חושבת שאני תכף הולכת להשתגע.

כשאין תקווה הכל נגמר.
במצבים כאלו אף אחד לא יכול לעזור, לא משנה מה יגידו, כמה
יחבקו, כמה ינסו לעזור;
אצלך התקווה כבתה. ובלי תקווה מה נשאר?
זוכרת זמנים שהייתי שוחה בתקווה, מזויפת אבל עדיין תקווה.
אני ורון היינו הולכים לכל עצרת והפגנה שתומכת בשלום, באהבה,
בבעלי חיים, העיקר שלא תגמר לנו התקווה...עכשיו אנחנו צוחקים
על זה המון. מסתכל עלי ומלמל..את רואה מה יצא לנו מכל התקוות
המזויפות האלו?
כן אני רואה. אבל יותר מהכל מרגישה.

הרבה אנשים מסתכלים. נוגעים. מתקרבים.
הם יגידו שאת יפה, שאת מצחיקה, מעניינת, אבל אף אחד בחיים לא
ישאל איך את מרגישה עכשיו ואם כואב לך ושהוא יהיה איתך תמיד גם
ברגעי השבר.
אני חיה בסרט מטומטם.
השלב הבא זה להזריק לתוך וריד סגול מתפוצץ ומצולק כימיקלים
מיותרים שיהרגו אותי בשקט.
להסתכל לאבא ואמא בעיניים אדומות ולצחוק וכשאתה מתקשר פשוט לא
לענות כי אני פוחדת שלא יהיה לי מה להגיד לך.
אני לא יכולה להגיד לך שאני גוססת וששכבת עם ילדה גוססת. אני
פוחדת שתשנא אותי .
אני לא יכולה לסבול שאנשים שונאים אותי.
אני לא יכולה לסבול אנשים בכלל.
אני לא יכולה.
אני לא.
אני. לא נשאר ממני כלום בעצם. אתה רואה איך אני נעלמת לאט
לאט?
כולם צוחקים, הולכים למסיבות, הופעות, עושים אהבה.
אני לא רואה טעם בכל הדברים האלו. לא נהנת מכל הדברים האלו.
כבר לא מרגישה תחושת אושר עילאי לרגעים קטנים, כבר לא יכולה
לספר לך מתי בכיתי מאושר בפעם האחרונה.

אני לא יכולה לתאר במילים עד כמה עצוב לי עכשיו.