במעברות החיים שבזכרון
לא יכול  ה"שופל"
לישר את הקרקע.
צבע האקריליק המשובח
לא יכול לכסות כתמי הבוץ
ומתחת לאספלט המהודק
בחניה,מתעקש לו כרכום
פשוט לצמוח מתוך סדק.

זה רק נדמה באור היום
שהכל אפשר,עבר,נדחק,
שאיש לא יבחין שהפס הוצר
לפעמים זה מצליח לך,
כן, לשכוח.
הכסף הבגדים, הדירה,
האישה, הילדים , החברה,
הדרך, הדרך הקשה המאומצת
להגיע לשם.

אבל בלילה,באמצע העלטה
הדמומה,על שתיה מהבילה
או אולי חריפה,
נשמע פתאום בזכרון
קול צחוק זך של ילד קטן
המגלגל אופן חבוט
במקל רחב לאורך סמטה
אבודה, ונעלם.
שקט.
"סוגרים את הים."
זמן לישון.