הייתי עוזב עכשיו הכל ונוטש. בשביל דבר אחד. בכדי לחזור לתקופה
אחת. הייתי עוזב את החברים. את המשפחה. את הידידות. בשביל
לחזור לינואר 2002. הייתי עוזב הכל בשביל לשנות דבר אחד בחודש
ההוא בשביל להפוך אותו מושלם. הייתי עושה הכל בשביל לשמוע אותך
אומרת שוב בנימה האופטימית כ"כ: "נדבר מחר". הייתי עושה הכל
בשביל לחזור לשם ולהיות פחות לוחץ ומשתדל לא להרוס הכל כמו
שעשיתי. הייתי עושה הכל בשביל לחזור לשם ולהגיד לה שאני לא ישן
בגללה. הייתי עושה הכל אבל הכל בשביל לנסות ולשנות את
ההיסטוריה שלי בנוגע אליה. אבל אין מה לעשות את שלי עשיתי. או
יותר נכון את שלי הרסתי. זה היה קרוב. אם כעת אחזור לאותו
ינואר מטורף אני אהיה סבלני יותר. חחח מה אני מזיין בשכל...?
הרי אני אכבש שוב ע"י הפרצוף והאופי המדהים שלה ואקלע למערבולת
של טעויות בלתי הפיכות. מה הייתי עושה בשביל לחזור. מוותר על
הלילות המטורפים עם הג'וינטים,על המציצה ההיא בפאב ועל
החיבוקים של אמא שהייתי קטן. רק בשביל לחזור לשם בחייאת רבאק!
להיות לידך שוב. שתשומת הלב במירבית שלך תהיה מופנת כלפי.
שתחייכי אלי בשלג. הכל אני אעשה. ואני לא אגיד לך שאני אוהב
אותך בשלב כה מוקדם בכדי לא להבריח אותך. בעצם, אני אגיד לך
שאת הבן אדם הכי מדהים שפגשתי ושאני אוהב אותך כ"כ.ואת תברחי
שוב. ואני אשאר בלעדיך,
שוב...