אני לא יודע מה שלומי שם בקססה, אבל בשניה שהורדתי את הראש
הראשון כל הקירות בחדר שלו התחילו להצמיח ענפים. מכל פינה יצאו
שיחים ירוקים. בטלוויזיה, שעד לפני רגע שידרו את האקדח מת
מצחוק פתאום היה סרט טבע על ג'ונגלים וקופים ותוכים, אבל כל
הנשיונל ג'אוגרפיק הזה לא ציית לגבולות של הטלוויזיה וגלש
החוצה לתוך החדר. הסתכלתי על שלומי לראות אם גם הוא רואה את
היער שצומח פה, אבל שלומי כבר לא היה שלומי. הוא הפך למדריך
טיולים עם ציוד מלא - מימיות, חבל כרוך על צווארו, אפילו רובה
צייד. צמח לו שיער ארוך וזקן ובגדים אפורים-ירוקים, כמו בגדי
הסוואה כאלה של חיילים בויאטנם.

המדריך הזמין אותי להצטרף אליו לטיול בג'ונגל. סירבתי בטענה
שאין לי כוח ונשכבתי על הגב. הוא ניסה לשכנע אותי שטיול יעשה
לי טוב אבל התעלמתי ממנו, בוהה בקופים שנתלו מן הענפים שבתקרה.
לבסוף הסתלק המדריך אל תוך הג'ונגל העבות, מותיר אחריו את
הבאנג. הורדתי עוד ראש וחזרתי לשכב על הגב. אחד הקופים משך את
עיני - הוא עשה סלטות ועבר מענף לענף, כמו טרזן. עקבתי אחרי
תנועותיו במשך מספר דקות, מהופנט ומוקסם. העיניים התחילו להסגר
לי ובכלל שקעתי בעייפות נעימה כזאת. נרדמתי.

פקחתי את עיני ומייד עליתי לישיבה. לצידי, על פינת המיטה ישב
הקוף ואכל פירות קטנים וצהובים אשר גדלו מתוך שיח. הקוף החדיר
את ידו אל תוך השיח ושלף משם את הפירות האלה, חוזר על הפעולה
פעמים רבות, ולועס בפה פתוח. הוא הציע לי מהפרי, הנדתי ראשי
לשלילה. לפתע הופיע המדריך כשבידו קרש שטוח שעליו מונח פרי
ענקי ושטוח, כמוהו לא ראיתי מעולם. המדריך והקוף קרעו מהפרי
המוזר חתיכות ואכלו בתאווה. שוב הציעו לי חתיכה ושוב סירבתי.

על אחד העצים ראיתי דמות משונה. מעין גמד עם שיער לבן, שהתרוצץ
לכאן ולכאן. הקוף והמדריך הבחינו בו, וצפו במעשיו אשר גרמו להם
לצחוק בקול רם. הם המשיכו לאכול מהפרי השטוח, אך מבלי להסיר
מבטם מהגמד הלבן.
בשלב מסויים הצטרף לגמד עוד יצור מתרוצץ. הפעם הוא היה כושי,
וספג חבטות בסדרת תאונות עם כל מני ענפים ושיחים. המדריך והקוף
כמעט נחנקו מרוב צחוק.
לפתע עלו מהעץ של הגמד והכושי אורות כחולים ונשמע צפצוף בקול
רם. זה גרם לי לעצום את עיני לרגע ולנער את ראשי. כאשר פתחתי
את עיני נדהמתי. לא הייתי בג'ונגל יותר. הייתי בחדר של שלומי,
על המיטה, מול הטלויזיה שבה היה "האקדח מת מצחוק". לידי על
המיטה ישבו שלומי ועוד אחד שלא הכרתי, מגש ריק של פיצה היה
זרוק לרגליהם ליד אריזת במבה גמורה. "יפה שהתעוררת", אמר
שלומי, "תכיר- זה חבר שלי משה מרמלה".