פעם אחת לפני הרבה חודשים, בשכונה רחוקה, הייתה פלאפליה
מהודרת. שולחנותיה הרבים היו עמוסים בחמוצים, פיתות, צלחות
חומוס, ואף מנות אחרונות ותה עם נענע. פלאפליה זו שמה בכיס
הקטן כל שווארמיה או סטקייה באזור. היא נוהלה בידי לא אחר מאשר
מלך הפלאפל. היה זה ארמון של רוטב צהוב וניחוחות טיגון. מכל
קצוות השכונה הגיעו לקוחות רעבים וסעדו את נפשם. מלך הפלאפל
ישב על כס מלכותו ומשרתיו הנאמנים הגישו מנות לאנשי השכונה.

למלך הפלאפל היה בן יחיד, שאותו אהב המלך יותר מאת עצמו. מאז
שהיה תינוק, ניסה אביו ללמד אותו את המקצוע המשפחתי. אך הילד
לא למד. אימוניו הקשים הסתיימו לא אחת בפלאפל שרוף, חומוס
שנשפך מהצלחת עם יותר מדי שמן זית, או (ירחם השם) עודף לא
נכון. ככל שניסה המלך להכניס בבנו יחידו את התורה, זו פשוט לא
נקלטה במוחו. המלך נתעצב על ליבו שכן ידע שאם בנו לא ידע את
המלאכה, עשויה האימפריה לצנוח. פלאפל זה עסק משפחתי, חשב
בליבו, ולהעביר את המושכות לאדם זר יהיה כמו להגיש פלאפל לא
מספיק מבושל בפיתה ישנה. לילה לילה, לפני ששקע בשינה, התפלל
המלך לאלוהיו והתחנן שבנו ישכיל סופסוף ויסיים בהצלחה את
לימודי הפלאפל.

בן המלך, שהיה כבר נער מתבגר, העדיף לטייל בשכונה ולהתחיל עם
בחורות מאשר לשבור את הראש בפלאפליה של אביו. מידי יום התהלך
ברחובות והעביר את זמנו בהעברת זמן. פה ושם הוא זיין איזו
כוסית.
יום אחד בעודו יושב על ספסל ואוכל ארטיק, ראה בן המלך מחזה
מפליא: הומלס שוכב בערימת קרטונים, ולוגם מבקבוק וודקה זול.
לא העובדה ששתה וודקה זולה הדהימה את בן המלך, כי אם פניו של
אותו הומלס. הוא דמה לו כשתי כדורי פלאפל. העתק של אדם. כאילו
חצו פיתה לשתיים והניחו את אחד החצאים על קרטונים.
הארטיק נפל מידיו.

בעודו בוהה בהעתקו המלוכלך, התגבש במוחו של בן המלך רעיון. אני
אקח אותו הביתה, חשב, אכניס אותו לאיזו מקלחת טובה, אתן לו
ללבוש בגדים שלי, ובסופו של דבר הוא יעבוד בפלאפל במקומי, בזמן
שאני אטייל בשכונה. כך אציל את העסק המשפחתי בלי לעבוד. לאחר
שהייתה בראשו תוכנית מפורטת, פנה בן המלך אל ההומלס, "היי, מה
דעתך להרוויח 1000 שקל?"

ההומלס התרומם ממקום מרבצו ופסע באיטיות לעבר בן המלך. "נשמע
טוב", אמר בעודו מתקרב אט אט אל בן שיחו. "אני מאוד רוצה
להרוויח 1000 שקל", המשיך וקרב עד כדי מרחק נגיעה מהנסיך, "אבל
אני שונא לעבוד בשביל הכסף", בן המלך חש את סרחונו מקרוב
והרחיק מעט את פניו, ההומלס נדבק אליו, "וזו הסיבה שאני עכשיו
אדקור אותך". ההומלס שלף ממעילו סכין גדולה ונעץ אותה בבטנו של
בן המלך ההמום.

לאחר מספר דקירות, כאשר בן המלך הפסיק לזוז, גרר אותו ההומלס
אל מאחורי פח זבל גדול, והפשיט ממנו את בגדיו. הוא התפשט
בעצמו, הלביש את הגופה חסרת החיים בבגדי הומלס, ושם על עצמו את
בגדי בן המלך. לאחר מכן הוא דקר את בן המלך בפניו מספר פעמים,
כדי שאיש לא יזהה אותו, ואז השאיר את הגופה ואת כל בקבוקיו
וסחבותיו, והלך לאכול מנה פלאפל עם הכסף שמצא בארנק.

משנכנס ההומלס לפלאפליה, עוד בטרם הגיע אל דלפק ההזמנות, זינק
אליו מלך הפלאפל ואמר, "כנס למטבח יש מלא לחץ". ההומלס הושיט
למלך שטר של 50 שקל ואמר, "איזה מטבח ואיזה לחץ? תביא לי מנה,
ואל תקמץ בחמוצים".