צ'ארלס מגחך, פיליפ מצביע ומצחקק.
הוזמנתי לכוס תה רשמי אצל המלכה בארמון,
וחשבתי שמדובר במסיבת אסיד.
"דווקא יש לילד פוטנציאל" היא הייתה מקרקרת. "הוא רק צריך
להשקיע ולהכין שיעורי בית". אמא של מס' 8276 הייתה מהנהנת
להסכמה, ומוחה דמעה במפית שנקנתה עקב פרסומת בה לא נפגעו
תינוקות ורודים או כלבלבים פרוותיים. "אנו מודים לך שהשתתפת
ביום ההורים. עוגות בקומה שלוש." תמיד דקלמה הקרפדה הביונית.
חה חה יבש בוקע מכל עבר. אפילו השומר בארמון, שבדרך כלל אקטיבי
קצת פחות מבול עץ, מגניב חצי חיוך אל תוך חלל אולם הנשפים
המפואר. כולם לבושים בקפידה, איש-איש בעניבתו הוא, ואישה-אישה
במינסקה. ממש ליידיס אנד ג'נטלמן. רק אני עם גופייה ובוקסר.
עיני הכל נעוצות בי. מצלמות טלוויזיה מתעדות את הרגע המביך
בחיי.
"אתה אידיוט!" גערה בי המורה. "אני דורשת לפגוש את ההורים!".
קודם לכן בשיעור, הגישה המורה מכתב לכל אחד מהסטודנטים ואמרה
"פה תראו נימוקים". אני שמעתי "פה טירונים מוכים". אני טירון
מכה. הציעו לי במנילה להיות רמטכ"ל. מוכה. העדפתי לערוק לצבא
המלוכה הבריטי והצלתי את המלכה מאונס קבוצתי.
המורה לא האמינה שייצא ממני משהו. נו בוודאי. הסתובבתי ברחובות
תל אביב. אדם קצת מעורער בנפשו ניגש אליי ואל כל מי שהיה
באיזור, ובירך את כולם בברכת אהלן. כולם הסתכלו עליו בתור
משוגע. לחצתי לו את היד. לאחר כשעה נוספת של שיטוט חסר תכלית
פגשתי שנית בבחור. הפעם, כשאנחנו כבר חברים ותיקים, ניגשתי אני
אליו ודרשתי בשלומו. המשוגע הסתכל עליי כאילו אני משוגע.
כבחור שגדל על סביח ברמת גן, היה לי קשה מאוד להסתגל לגינוני
בקינגהאם. כתמי עמבה לא יורדים מהחולצה גם לאחר ניקוי יסודי
במכבסה המלכותית, וטוב שכך. השוק הראשוני שלי עם תרבות הארמון
היה חזק. בלילה הראשון שלי כאן, חלמתי שאני נכנס לספריה ענקית.
על ספר אחד, שהיה מונח על השולחן המעוטר, עמד כתר המלוכה.
הכריכה החיצונית של הספר הייתה רקומה מזהב נוצץ ומשובצת באבנים
יקרות. כאשר פתחתי את הספר בחלומי, הופתעתי לגלות שאין בו בכלל
עמודים. ריק מוחלט, מלבד לעטיפה אחת מקומטת של מסטיק בזוקה.
"תגיד, ג'ו, זה נכון שאטומים המרכיבים צואת קרנף יכולים להתפזר
ולהרכיב כתר מזהב?"
"כן דני, זה נכון. מה אני רואה על הראש שלך דני?"
"קרנף חירבן לי על השיער. עכשיו סתום ת'פה חתיכת
קפטן-הוק-וואנאבי, ומהיום אמור 'בזוקה דני'"
בסופו של דבר הקיבה מתרגלת ומעכלת את המצב החדש. לאחר מספיק
זמן, מנה סביח על כוס תה זו ארוחת מלכים. |
