תגיד,
זה נורמאלי שפתאום יש מעיין חושך-
שמתפזר מהבטן לכל הגוף?

איך זה שפתאום
אני מתבלבלת, ולא פותחת ספר לחפש תשובות?

תגיד, למה כל-כך אני מתרגשת
אבל לא באמת?

למה כששואלים אותי אני אומרת שלא,
אבל זה לא "לא" מהלב?

תגיד, ולמה אני הפטפטנית כל הזמן שותקת?
ולמה אני מרגישה אדישה?
למה אני כל-כך מרוקנת?

ולמה כשהוא מדבר אני מחווירה
במקום להאדים?

ותגיד, למה קצב פעימות הלב לא משתגע?
ולמה במקום דגדוג עוברת לי מעיין סכין רכה על העור?

ולמה אני
אומללה/מאושרת

ולמה,
זה בכלל לא תלוי בו?