תגיד,
זה נורמאלי שפתאום יש מעיין חושך-
שמתפזר מהבטן לכל הגוף?
איך זה שפתאום
אני מתבלבלת, ולא פותחת ספר לחפש תשובות?
תגיד, למה כל-כך אני מתרגשת
אבל לא באמת?
למה כששואלים אותי אני אומרת שלא,
אבל זה לא "לא" מהלב?
תגיד, ולמה אני הפטפטנית כל הזמן שותקת?
ולמה אני מרגישה אדישה?
למה אני כל-כך מרוקנת?
ולמה כשהוא מדבר אני מחווירה
במקום להאדים?
ותגיד, למה קצב פעימות הלב לא משתגע?
ולמה במקום דגדוג עוברת לי מעיין סכין רכה על העור?
ולמה אני
אומללה/מאושרת
ולמה,
זה בכלל לא תלוי בו? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.