כשהלילה האחרון שהיינו ביחד
נראה רחוק כל כך,
והשפיות היא רק ממני והלאה,
התמונה של שנינו מחובקים
באוויר הקר, נושפים אדים
חמים אחד באוזני השני,
שוב מבצבצת לה בראשי,
ממלאת את כל מחשבותי.
כשבלילה הקר ההוא,
בזמן שהכל מסביב הלך וקפא,
אנחנו רק התקרבנו,
כשהכל מסביב נהיה קר ואפור,
אנחנו נצמדנו אחד לשני,
מסרבים לעזוב,
איבדנו את עצמנו במערבולת
כזאת שלא מסתיימת לעולם.

כשהשמש והכוכבים נושקים קלות לירח,
והחורף מוודא שהאוהבים לא יתנתקו זה מזה,
וכשהנשימות שלנו נעות בקצב אחיד, מיוחד,
אני פשוט יודע שזה רגע מדהים,
הכי קרוב לשלמות שאפשר.