שתיקתם של האוהבים,
כמה עמוק
חודרת נשיקתם לאביב,
כמה רחוק,
הם בחיבוקם הולכים,
בין צללי העולם
כבלתי נראים.
כמה מתוק
לטעום מצלחת כיבודי אהבתם,
כמה עמוק,
הצער שלא אוהב אני כמותם,
כמה רחוק
אותו עולם
בו הם שקועים
לעולם, מוגנים מכולם.
כמה חזק
השמש מאירה להם,
האל מחק
את העננים בחרפם,
אמר שאסור לגשמים להרעיש- אלה לשתוק
ולתת לשמש, לאדם לטעום בלשונם
את אותו טעם- אהוב האביב- המתוק.
כתב י.פולק
ידיד שקרוב לי והציור הזה מוקדש לו(-:
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|