הגענו לכאן ביחד, זו היתה החלטה שלך, רק את יכולה להסביר את
המעשה הזה, כששאלו למה, אני שתקתי, נתתי לך לדבר, עם הזמן,
הטיעונים שלך נחלשו, כבר לא יכולתי להישען עליהם או להשתמש בהם
כדי להאמין, או להבין, ונראה לי שהרגשת, זה גם לא כל כך מקום
בשבילך, אז בלי ששמתי לב, התחמקת והשארת אותי כאן לבד, זה
מוזר, כי הקשר ביננו הוא כזה שאני גם צריכה אותך בשביל להתגונן
וגם צריכה להגן עלייך כל הזמן, אולי בגלל זה התקופה פה היתה לי
קשה , כמו שלא ידעתי שיכול להיות קשה, אולי בגלל זה, התבלבלתי,
התערערתי, נפלתי נמוך, לא היית כאן כדי להגן עלי, ולקח לי זמן
להבין, שאת לא פה, ובאנרגיה שאני רגילה להוציא על להגן עלייך,
אני יכולה להשתמש כדי להגן על עצמי. ואולי אם את לא פה לצידי,
לא צריכה להתגונן כל כך.
אם היית פה, אולי הייתי מצליחה להתרגש, להסתכל על הדברים דרך
העיניים שלך זה תמיד מרגש, בשביל זה שמרתי אותך לצידי כל הזמן,
בשביל הראיה שלך, בשביל ההסתכלות הנקיה מכל רע שלך, מאזנת את
הציניות הבלתי נסבלת שלי. אני לא יכולה להאשים אותך על זה
שזנחת אותי ככה, המקום הזה הוא לגמרי לא בשבילך, אם לא היית מי
שאת בטח לא היית מחליטה להגיע לכאן, היית נמנעת מהמקום הזה,
אבל בגלל מי שאת הגענו לכאן, ובגלל ההרגל הזה להגן עלייך
נשארתי, גם כשכבר לא היית כאן, הייתי חייבת, כדי להצדיק את
ההחלטות שלך.
פתאום שמתי לב, שאני עסוקה כל הזמן בלהצדיק את ההחלטות שלך,
סובלת, לא תמיד, נלחמת, בכל העולם, כדי להצדיק אותך, מרוב
שמכורה לקסם שלך.
קסום לא היה פה בלעדייך, אבל הזמן לימד אותי שזה לא קסם, זו
אחיזת עיניים, הקסם שלך טוב לזמן שלך, והזמן שלך הוא משהו שאי
אפשר למשוך יותר מדי, ומשכתי ומשכתי, לא רציתי לתת לך ללכת,
אפילו שכולם אמרו שזה נגמר, שאין לזה עתיד, יותר מזה, שאין לי
עתיד עם אני לא אוותר על הקשר הזה, לא הסכמתי לקבל, פחדתי
מהרגע שלא תהיי ואצטרך לקבל את ההחלטות שלי לבד, היה קל יותר
לגונן על החלטות שלך מאשר לקבל החלטות בעצמי.
אני כועסת עלייך, ומודה לך באותה נשימה, זה הגיוני?
השארת אותי לבד!!!!
אני לא יכולה לכעוס עלייך, כי אני יודעת שכשקשה או לא נוח את
עוזבת, לא נשארת לרגע, זו מי שאת, אבל תמיד לקחת אותי איתך, זה
היה הדיל ביננו, את עושה טעויות ואני מסבירה אותן, ואף אחת
מאיתנו לא אמורה לשלם על הטעויות האלו... אז ברגע האמת עזבת
והשארת אותי עם החשבון, ועם כל האהבה הגדולה שלי אלייך, השארת
אחרייך חתיכת חשבון, חשבון שאני נאלצת לשלם.
יכולתי לעצור אותך עוד קודם, כשכולם אמרו שזה יגמר רע, אבל לא
עשיתי את זה, אז אני אשלם, מה שכן, החשבון הזה לא יכול לגדול
יותר.
קשה לי, מאד, רק את יכולה להבין כמה קשה לי, בכל זאת,  29 שנים
שהיינו  צמודות, לא הלכתי לשום מקום בלעדייך, לא עשיתי שום דבר
בלי להתייעץ איתך, נתתי לך את החופש להיות מי שאת, ואהבתי אותך
על זה.
אבל זה נגמר, אני לא יכולה להרשות לעצמי אותך יותר.
כואב לי, אני אוהבת אותך אהבה גדולה, זה אף פעם לא יספיק לך,
אין לי יותר לתת, הגיע הזמן להיפרד.

ילדה קטנה, תני לי קצת זמן ללמוד לחיות בלעדייך, הזמן שלך
נגמר.