חלון זכוכית נדוש עם מסגרת
מונח על ארונית מעוטרת.
אפילו סימה ההיא המכוערת,
תפסה שם הכרות מאולתרת.
דרכו הכל נראה מלאכותי, הו כמה שנאתי את המסך
וזה הנשקף ממול הלא הוא מגוחך?!
וקופסאת הריבועים עוד מתקתקת,
מנחלת ציפורניה של גברת מפונקת,
משיירת מילותיה המפוקפקת,
לא תוכל לדעת אם בוכה היא או צוחקת.
ועכשיו מולו. אך לא סתם גולשת,
אל ארץ הפלאות פולשת.
בין כאב ותקווה מגוששת,
בין מילה, לשקיעה כובשת.
בשדה יצירות חולשת.
לא סתם גולשת,
מתרגשת... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.