ריקי די / מחסה |
את הלילה הקר
בחצרות איברים
שם אשב מפוחדת,
רועדת בין טיפות בדידות,
אוספת תפילות
לימי נדודים
לחפון געגוע
ולצאת למסע.
ואולי תהיה לי למחסה
מפני יראת השתיקות,
מכאב התקתוק
של הזמן
הקורע מגופי
פלחים של עבר
שלא אקחם עמי עוד.
השארתי לך פתח
ושביל
בין צללים אפלים מתעבים
העוטפים סביב
לבין סדק אור מיוחל
המבקש להגיע אלי
מתוך עיניך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|