מרוסקת, לקום בבוקר כל כך קשה, לקום בכלל קשה.
אבל חייבת, קמה ומתקוממת, אני שונאת את הפרצוף שלי בבוקר
(ובכלל).
לפחות שתהיה לי סיבה טובה...
מרוסקת, עבודה, קשה השיגרה הזאת, רוטינה אפורה.
אבל חייבת, אני שונאת להיות מובטלת.
לפחות שתהיה תעסוקה...

ערב הגיע, עננים אפורים, הכביסה עדיין רטובה.
המקרר ריק, אני לא רעבה. מתי אכלתי פעם אחרונה?
כוס קפה שישית להיום ולדרך...

רוח קרירה מלווה אותי בדרכי, הפיצוי יגיע.
אני עוצרת לשנייה, האם באמת אני רוצה בזה?
אין לי כוחות לעצור את עצמי...
ניכנסת לפאב, מרחק הליכה, תל-אביב לא טובה לי.

היום אחזור שוב עם בחור חדש.
אין לי כוחות לעצור את עצמי...
הוא ילטף אותי, ינשק אותי, הוא יאהב את הפרצוף שלי (אבל לא
בבוקר).

מרוסקת.