מיקום: קפיטרית בית ספר.

(קפיטריית בית הספר הומה באנשים, בשולחן אחד יושב נער אחד,
שלידו כסא ריק, ועליו התיק של הילד,  נערה מתקרבת לשולחן)


נערה: {במלמול}, "אלוהים, המקום הזה עמוס, {בדיבור רגיל}
סליחה?"


(הנער מסתכל על הנערה במבט תמה של "מה היא רוצה ממני?")


נער: "ממ?"


נערה: "קשה שלא לשים לב למקום לידך.. אתה יודע, הוא פנוי, ואין
פה  כל כך מקומות אחרים פנויים שאפשר לשבת עליהם אבל את זה אתה
בטח רואה בעצמך... בקיצור: אני יכולה לשבת כאן?"


(הנער מוריד את התיק מהכסא)


נער: "טוב..."

(הנערה מתיישבת על הכסא הפנוי, ומתחילה לאכול את הסנדוויץ')


נערה: "SO... לומדים קשה, הא?"


נער: (באי אכפתיות)  "הא"


נערה: "היי. אני יעל!"


נער: "אלו."


יעל: (בתמיהה) "אלו?"


אלו: "כן, אלו."


יעל: (חוזרת שוב על השאלה, כלא מאמינה) "השם שלך זה אלו?"


אלו: "כן השם שלי זה אלו, מה לא ברור?"


יעל: "אני לא יודעת.. זה קצת... מתנשא, אתה לא חושב?"


אלו: "למה מתנשא? מה כבר מתנשא באלו?"


יעל: "לא, זה לא שאני יורדת עליך או משהו, שלא תבין אותי לא
נכון, אין לי שום בעיה עם שמות מקוריים כאלה, אבל אלו? איך אתה
כותב את השם שלך בקיצור? ה עם אפוסטרוף (ה' - הקיצור של
אלוהים)


אלו: "לאאאאא, אני כותב את השם שלי אלו. אלף-למד-וו, אף אחד לא
כותב את השם שלי ה עם אפוסטרוף. {אלו לוקח הפסקה קטנה}, טוב
נו, אולי אלה שכתבו את הספר עליי."

(הגבה של יעל מורמת, היא לא מבינה למה הוא מתכוון.)


יעל: "מ...מה? הספר עליך?"


אלו: "כן, נו, את יודעת... הספרון הזה, בטח קראת אותו פעם."


יעל: "התנ"ך?"


אלו: "בדיוק, בדיוק!  ככה קוראים לזה."


יעל: "אז אתה בעצם אומר שאתה אלוהים."


אלו: "כן."


יעל: "כן, בטח" (בציניות)


אלו: "למה? מה הבעיה עם זה??"


יעל: "אתה לא אלוהים."


אלו: "כן אני כן."


יעל: "תוכיח"


אלו: "למה לי להוכיח?"


יעל: "כי אני רוצה לראות שאתה אלוהים."


אלו: "אני לא צריך להוכיח לך את זה."


יעל: "אז אני לא אאמין לך.."


אלו: "טוב."


יעל: "מה טוב? אתה לא רוצה שאני אאמין לך?"


אלו: "את מאמינה לי עכשיו, את פשוט לא מודה בזה."


יעל: "מצטערת לנפץ לך את האשליות, אבל אני דווקא לא מאמינה
לך."


אלו: "כן את כן."


יעל: "אוקיי.. אם אתה אלוהים, אז אתה יכול לעשות הכל, נכון?"


אלו: "אכן כן."


יעל: "טוב, אז  אתה יכול ליצור אבן כל כך כבדה שאף אחד לא יוכל
להרים אותה?"


אלו: "כן, אני יכול, למה?"


יעל: "הא!"


אלו: "הא?"


יעל: "הא! -  אתה לא יכול לעשות את זה!"

אלו: "ולמה אני לא יכול לעשות את זה?"

יעל: "כי אם אתה תיצור אבן שאף אחד לא יכול להרים,  אז גם אתה
לא תוכל להרים אותה, נכון?"

אלו: "נכון, אז?"


יעל: "נו, אם אתה לא יכול להרים את האבן הזאת, אז אתה לא כל
יכול."


אלו: "נו באמת, זה כולה פרדוקס."


יעל: "מה?"


אלו: "פרדוקס, תגידי שנייה שכל מה שאת אומרת זה שקר."


יעל: "מה? למה?"


אלו: "נו, פשוט תגידי את זה!"


יעל: "אוקי, כל מה שאני אומרת זה שקר."


אלו: "הנה, עשית עוד פרדוקס, אם כל מה שאת אומרת זה שקר, אז גם
מה שאמרת עכשיו זה שקר, וזה אומר שאת בעצם כל הזמן דוברת אמת..
אבל אם את כל הזמן דוברת אמת, אז מה שאמרת עכשיו זה שקר, כי
בעצם אמרת שאת כל הזמן משקרת בעוד את דוברת אמת, הבנת?"


יעל: "בערך... אבל מה זה קשור?"


אלו: "אמרת את זה ואת עדיין קיימת, ואת עדיין יעל, כמו שזה לא
מוכיח שאת לא יעל, הפרדוקס שאת עשית לא מוכיח שאני לא
אלוהים."


יעל: "אבל אתה לא אלוהים!"


אלו: "כן אני כן!!"


יעל: "אם אתה אלוהים אז תוכיח!"


אלו: "ואיך אני יכול להוכיח את זה?"


יעל: "אם אתה אלוהים, תשמיד את היקום. עכשיו."


אלו: "את באמת רוצה? כי אני יכול, ואת סתם יכולה להתחרט על זה
אחר כך..."


יעל: "כן, כן, אני בטוחה, ואתה יודע למה?

אלו: "למה?"

יעל: "כי אתה לא יכול לעשות את זה! כי אתה לא אלוהים!!!"

אלו: "את  בטוחה?"

יעל: "כן!
(יעל ממשיכה לדבר על זה שהוא לא אלוהים ולא יכול לעשות את זה
בעוד ש:)


אלו: טוב נו, אם זה מה שיעשה אותך מרוצה..."

(הסרט נגמר)

-סוף-


הערות משחק:

ליעל: המשחק צריך להיות אנרגטי, יעל היא דמות צעירה ונראה
בדיבור שלה שהיא כל הזמן ממהרת, היא ממהרת להוכיח לאלו שהוא לא
אלוהים.

לאלו: הדמות של אלו היא דמות שקטה בהתחלה, הוא לא מרבה במילים
כשיעל באה לשבת לידו, והוא מפנה את התיק שלו בחוסר רצון, רק
כאשר גוררים אותו לשיחה הוא מתחיל לדבר באמת, וגם זה לא
בהתלהבות, אלא בשביל פשוט להחזיר תשובה ליעל, חשוב לשחק כאילו
אלו מאמין שהוא אלוהים.. הרי הוא אכן אלוהים (?)