פעם פרטת צלילי מנגינה עצובה
ברוגע
על אצבעותיי הארוכות
כאבך צעק לי חרישית אך
בעוצמה
דרך עיניך העצובות

וניסיתי
כפסנתרנית על פסנתר
ללטף את גופך
בנוקטורן של שופן

ושרת לי
דרך שפתיים רפות
ברגש
שיר אהבה שהשתלב
בקונסוננס עם ליבי

ובהרמוניה מושלמת של שני עולמות שונים
התמזגנו
בסימפוניה מודרנית אך קלאסית
שהייתה רק שלנו

אך כמו כל יצירה מושלמת
גם אנו, אט אט דעכנו
דעותינו התנגשנו במלודיה דיסוננטית
וחגו ברונדו
לא פתיר

לפעמים אני עוד חושבת
על היצירה המשותפת שלנו
ותוהה אם היינו יכולים
בכל זאת
להגיע ביחד לטוניקה.