ליעוד חלק 2 http://stage.co.il/Stories/275057


בינתיים, באשדוד, צ'יקו על המזח מדבר עם סימה, ביניהם מתח מיני
מפעפע, מאחוריהם הים התיכון שחור, אפל ומקציף, מעליהם שמים
נטולי כוכבים, על השמיכה באנג ישן.
"תגיד, חזרנו לגיל שש עשרה, אין לך משהו יותר טוב להציע לי?"
מתלוננת סימה. צ'יקו, קרוע בין תשוקתו לסימה לבין נאמנותו
לאחיו, מסתכל בה במבט שבור. "די, די מותק, הבטחתי לשמעון שיותר
את מקבלת רק ירוק, מקסימום חום וגם זה אם את מבטיחה שאת לא
מספרת לו".
"הופה, התחלנו עם סודות", סיננה סימה במרירות.
"מה, מה יש לך את? מה? את חושבת שזה קל לי? אני בכלל אסור לי
להתקרב אפילו לחרא הזה, זה הכל בשבילך ובעלך הדפוק הזה. את
חושבת שקל לי להסתכל עליך ואני לא נוגע בכלום", צ'יקו הרים את
קולו מנסה להתגבר על הרוח החזקה.
"טוב, טוב, יאללה, פתחו ליד הסוכה של המציל פינה לאיסוף דמעות,
מה נפלת עליי, אה? אני ביקשתי ממך משהו? מצידי תחזיר אותי
עכשיו לדירה."
"כן? ומה בדיוק תגידי לאמסלם והחברים שלו שמתכננים לנו שם קבלת
שבת, אה? מה? את חושבת שמעניין אותם משהו?"
"די, די צ'יקו, אנחנו לא יכולים לברוח יותר, התינוק ישן באוטו,
אנחנו כל לילה בעיר אחרת. מספיק, זה חיים, זה?!"
"סימה מותק, זה הכול עד ששמעון ישתחרר, את יודעת שאחר כך הוא
כבר יסדר הכל".
"איזה יסדר, איזה, צ'יקו, לא יודעת אם שמת לב, אבל שמעון הוא
כבר לא מה שהיה, ניפחו לו את השכל, רק לפני שבועיים הייתי אצלו
בביקור, אחד המניאקים קיצר את הביקור בחצי שעה, התחלתי להשתולל
שמה, ביקשתי את המנהל, צעקתי, והוא מה? ניגש לשוטר, ביקש חצי
דקה, אומר לי, סימה שבחיים לא תרימי את הקול שלך יותר. אמרו
נגמר, אז נגמר, תתחילי לשלוט על עצמך ואם את לא יכולה אז אל
תבואי מצידי בכלל לביקורים, אתה קולט, הבנאדם התחרפן, יוצא
מהתא ביקור, לוחץ יד לשוטר ונעלם בחזרה, זה שמעון זה? זה מי
שיסדר את הכול?!"
הקור כבר חלחל אל מתחת לעצמות, צ'יקו ליבה את המדורה והדליק לו
סיגריה, הוא זרק על סימה שמיכה ובהה בגלים מהורהר. גם הוא היה
מוטרד משמעון, זכר את שיחת הטלפון שבה נתן לו אחיו את הכתובת,
שם מצא את האאודי ואת השבועה שהוא השביע אותו לשמור על סימה
נקייה למשך החודשיים שנשארו לו, לא להתקרב לאף אחד ולעזוב מיד
את הדירה. "ממה נחיה?!" שאל אותו צ'יקו אז, ושמעון אמר לו
שבארגז הכפפות יש עשרת אלפים שקלים. "זה מספיק בדיוק לחודש, גג
חודשיים", צעק צ'יקו "מה קרה לך?!" למה לעזוב את הדירה? למה?!"
ושמעון רק אמר לו תקשיב לי ותקשיב לי טוב. אנחנו רוצים את
התינוק ויש לי תכניות גדולות גם בשבילך. תעשה בדיוק מה שאמרתי
לך ואלוהים יהיה בעזרך. צ'יקו היה המום. שמעון הוסיף ואמר לו
"לגבי סימה, עליה אני לא סומך, אתה תעשה שיקול, או היא או
אחיך", וטרק את הטלפון. צ'יקו ישב המום עוד כמה רגעים.
ההתלבטות הייתה קלה משציפה. משהו בקול של שמעון גרם לו להבין
שכדאי שיקשיב לו. החלק הקשה היה לספר את זה לסימה. סימה
השתוללה כששמעה על התכנית הגרנדיוזית החדשה. לראשונה מאז הכירו
נאלץ צ'יקו לאיים עליה כי אם לא תשתף עימו פעולה, מחר הוא
ברווחה מספר לעובדת סוציאלית שהיא עוד לוקחת סמים. סימה לא
התרגשה. ישובה הייתה במרפסת מורידה שורות בקצב רצחני. "יאללה
בכיף, תזמר עליי, אני אזמר עליך... נגמור שנינו באותו מצב".
צ'יקו הימר, "לא אכפת לי, אני נשבע לך בחיים שלי שזה מה שאני
עושה אם את לא באה ואם תברחי לי אחר כך לא יהיה שוטר במדינה
שלא ירדוף אחריך כי אני אזמר גם על דברים אחרים". סימה הובסה
באותו ערב. היא נשבעה לעצמה שתנקום. אבל השבוע שהם עברו ביחד
גילה לה דברים יפים על צ'יקו, הוא אמנם לא היה מבריק כמו אחיו
אבל הוא היה יסודי וזה היה חשוב. תוך יומיים הוא השיג ניירות
מזויפים לרכב, לה ולו. הוא גם דאג לגזיה ולאוכל חם. אפילו קנה
ספר מתכונים ולמד לבשל להם דברים נפלאים. וכשהיא הייתה בקריז
הוא היה מחבק אותה ומספר לה סיפורים על פריצות מוצלחות שהקנו
לו תהילת עולם... זה לא שסימה לא חשה בזקפה הנלווית לכל חיבוק
כזה. אבל היא הייתה רגילה עוד מגיל 15 מכל ריקוד, לפעמים אפילו
משיחה, לכוח הזה שיש לה על גברים.
"תגיד צ'יקו", פנתה אליו סימה כשהמדורה החלה לדעוך, "מה עובר
עליו, מה הוא מתכנן, יש לך מושג?"
"וואלה, לא יודע", אמר צ'יקו, "אבל כדאי מאד שתהיה לו תכנית.
אתמול דיברתי עם מוטי מהמכולת. אמר שכל העיר חמה אש עלינו.
מסתבר שהאח הנחמד שלי לקח הלוואות גדולות לפני הכניסה האחרונה
לקלבוש. מכל הכרישים. יש פרס של 20 אלף ג'ובות על הראש שלנו.
מחר אנחנו יורדים לאילת לגדי, הוא חייב לשמעון 25 אלף שקל, חוב
ישן, דיברתי איתו אתמול, אמרתי לו שאני צריך את הכסף ומקום
להיות בו, הוא אמר לי רק להיזהר כי החבר'ה של אמסלם כבר שלחו
אליו אנשים. אבל הוא נאמן, בכל זאת, שמעון הציל לו את החיים
איזה ארבע פעמים שונות".
"לא יודעת", אמרה סימה, "אולי נשלח אליו מישהו שרק יביא את
הכסף וניסע לצפון, אילת שורצת באנשים של אמסלם, אנחנו הרי נתנו
לו שם 2 תחנות רק לפני חצי שנה, וגדי, גדי... נו, אתה יודע איך
הוא. היום הוא אומר ככה מחר הוא מתהפך כולו".
"נישן על זה לילה", אמר צ'יקו, "ונראה."
"תגיד, הווקי טוקי הזה ששמת ליד אבי, זה בטוח שאני אשמע אותו
מהאוטו אם הוא יצעק?"
"זה 100%, תלכי לישון", צ'יקו משך מעליו את שק השינה, בדק
שהאקדח דרוך וסידר אותו מתחת לראש, "לילה טוב מותק".
"אולי תבוא לישון איתי, קר הלילה ונוכל לשים גם את השק שינה
השני כמו שמיכה".
"עזבי, עזבי, קר לך אני אביא עוד קרשים", רטן צ'יקו.
סימה החניקה גיחוך, גם אחרי לידה היא הייתה מדהימה והיא ידעה
את זה.
"לא, אני רוצה לדבר על זה, למה לא? מה הבעיה שלך? אתה חושב
שאני אקפוץ עליך? רק קר לי, זה הכול".
"אולי אני אקפוץ עליך, חשבת על זה?"
"נו, ואתה לא סומך על עצמך שתתאפק?"
די, רבאק די", מלמל  צ'יקו. "כל המשפחה המזדיינת הזאת, מה אתם
רוצים ממני, מה? לכי לישון, לא רוצה לשמוע ממך עד הבוקר, לילה
טוב".
"צ'יקו", נשמע קולה המתפנק של סימה כעבור 20 דקות. "אתה כבר
ישן?"
"כן, מה את רוצה"? ענה צ'יקו כעוס. השינה הייתה רחוקה ממנו. כל
ישותו שאפה להיכנס לתוך שק השינה של סימה אבל הוא החזיק את
עצמו במאמץ רב.
"אולי תשים משהו לשמוע".
"זה יעיר את אבי, עזבי".
"צ'יקו, תגיד, למה לא הייתה לך אף פעם משהיא רצינית?"
"נו, מה זה עכשיו? משפחתי ואני?! מה עוד? אולי את רוצה שאני גם
יספר לך מה אני רוצה לעשות שאני אהיה גדול? שנסדר מעגל ונביא
מצלמות?! יאללה, לכי לישון גברת פסיכולוגית".
סימה נלחמה בצחוק מתחת לשק השינה. "מה יש? לא שמעת על 'סמול
טוק'?"
"הופה... התחלנו לדבר באינגלזית?! תרדי, תרדי מהר מהפוזה
שלך".
צ'יקו ישן, כמו בכל השבועיים האחרונים, שינה טרופה מאד. מוטרד
מהאפשרות שיימצאו על החוף, נסער מקרבתה היחסית של סימה, חושש
מאד מהעתיד. שמח על קרני שמש ראשונות הוא קם, פרק את האקדח,
הכניס אותו מתחת למושב הנהג, הוציא מתא המטען קפה, ביצים וככר
לחם, התחיל לבשל ארוחת בוקר קטנה תוך שהוא מזמזם שיר ישן
בעצבנות.
"קומי, סימה, בוקר טוב", ניסה להעיר את סימה אך זו לא התעוררה,
"נו, יאללה קומי".
"עזוב, יא משוגע, רבע לשש, מה אתה, פסיכי?!" משכה סימה את שק
השינה מעל הראש.
"עד שש ורבע היינו פה", סיכם צ'יקו והתיישב לאכול.

ליעוד חלק 4 http://stage.co.il/Stories/308725