עטוף הוא הילה לבנה,
יורד לו מלמעלה,
עם חיוך של מנצחים,
הרי הוא מלאך הה'.
הוא לא מוטרד כלל,
הוא לא חושב על המחר.
הוא לא חושב על אתמול,
הוא חושב על עכשיו.
שתי ידיים פרוסות לחלל,
מחפשות מקום, אהבה.
שתי ידיים פרוסות למרחב,
מחפשות נחמה, תקווה.
וברגע שנגעה רגלו באדמה,
השתנה העולם.
מה שהיה רע נהפף לפתע לטוב,
ומה שהיה טוב נהפף לרע.
והשליט העליון, כעס נורא.
הרי אדם שהיה לו טוב, לפתע נהיה לו רע,
הרי אדם שהייתה לו אמונה, לפתע היא דעכה.
פתאום, השתנתה הבעת פניו,
הוא תפס את פניו בידיו,
ותלש את המסיכה.
מול אותו המקום, מול אותה הפלנטה,
התגלה, לא מלאך הה',
להיפך השטן.
משל: לא כל מה שנראה לעין,
הוא מה שהוא באמת. |