הם נמצאים בכל מקום
מזהים אותם לפי העיניים שבכו כבר את היום
הם יושבים בכל פינה
קוראים להם אנשי הפרידה

יום אחד הכל השתנה
האושר כמו שהגיע ככה ברח בלי להודיע
מבלי להשאיר על המקרר פתק צהוב
אל דאגה אחזור בקרוב

בהתחלה הם לא הבינו
אולי פשוט לא האמינו
ככה הם אנשי הפרידה
אופטימיים ותמימים ורק אח"כ נפגעים

בלילה לא מפסיקים לבכות
ובבטן יש כל היום  דקירות
מחשבות עליו חלומות עליה
אנשי הפרידה אינם ואף אחד לא יתפוס את מקומם

יש להם גם קרובים שעוזרים ומנחמים
"יש בים עוד הרבה דגים"
אבל קשה להחיות לב שעבר פיגוע  
אנשי הפרידה במצב גרוע

מי אותם יציל יעזור להם לברוח
"כל עכבה לטובה "- בא להם לצרוח  
מחפשים את החסרונות שהיו
ומוצאים רק יתרונות ששכחו

לפעמים הם חוזרים ונפגשים
סתם בשביל אותם המגעים
לפעמים מחכים לצלצול האהבה
מחכים לאנשי הפרידה

כל יום עוברת הרכבת
פעם הם עולים ופעם נשארים בתחנה
ואולי התשובה לשאלה היא  
שכולנו בעצם אנשי הפרידה

הם נמצאים בכל מקום
מזהים אותם לפי העיניים שבכו כבר את היום
הם יושבים בכל פינה
קוראים להם אנשי הפרידה....