אלי נביאה / מכתבה של פלונית |
לנשום או לנוע, חיוך
אבד ונעלם ברגע אמת
ונמאס לכולם - וגם לי.
אין לי הזכות לדבר
בסבלי לעומת אחרים
אך אזלו כוחותיי, אהובי משכבר,
הכיצד לצדי אתה עוד?
האם ספק משחרר
יפרישני מזו המציאות -
לחלום הנשכח שאני כה רוצה
ילדותי התמימה
לעולם?
נכתב בהשראת הסיפור "מכתבה של אלמונית" מאת סטפן צווייג.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|