פעם אחת שאל נכד של איזה רב ידוע ממרוקו שאלה שאף אחד לא ידע
את התשובה עליה.

הכל התחיל ביום בהיר כאשר הילד הקטן ישב ושיחק בבובות בחצר
הבית וצפה בתמימות בנעשה סביבו...
לפתע הגיחה לה פרגית קטנה מבין השיחים שצמחו בכניסת חצר הבית
השכן... בו זמנית היה הכביש ריק, ואף מכונית או טנדר קלאסי
מודל 86' לא עברו באיזור בשעה רותחת זו של היום.

הפרגית בהתה במבט חסר משמעות לכיוון בלתי מוסבר כאשר מכוונת
היא את מקורה כלפי הדרך הסלולה והמסוכנת ולאחר בהייה קהה
ומחושבת של כמספר שניות פסעה פסיעות מתקתקות לאורך מעבר
החצייה, ונעמדה כמעה במרכזו, אך לא שהתה שם זמן רב וכך באופן
בלתי מוסבר נמצא בצידו השני על אף טנדר קלאסי מודל 87א' בעל
מנוע מטרטר שנסע בשעטה של כ24 קמ"ש לעברה בפתאומיות בלתי
מוסברת, שהינה פאטלית עבור כל סוג אנושי כל שהוא של תרנגולת.

במוחו של ילד בן 4 וחצי אשר יושב ומביט בנעשה בזעזוע נותרה רק
שאלה קטנה אחת...

בעודו מחשב זאת בהתלהבות, פאניקה ודאגה הדומה לזו של אם בנוגע
לעוללה הרך אשר ניסה לחצות לבדו כביש ריק בלא רמזור או מעבר
חצייה שאל עצמו הפעוט המזועזע כיצד העזה תרנגולת פשוטה לעבור
את הכביש סתם ככה?!? מדוע שתעשה דבר כה חסר אחריות? כה חמור!
שהרי חייה היו מקופחים...
חתול אפור-שחור מנומר ורעב כמעה שעבר בסביבה הביט על הכביש
ולאחר שנייה בפני בילד במבט מזועזע אף הוא לאות הזדהות... כיצד
העזה תרנגולת קטנה לעשות מעשה נפשע זה ולא לציית לכללי המשטר
המגן?

עתה, בהרגשה עליונה של שיטור המראה על חוסר הגינות ובחומרת מה,
פנה נכדו בן הארבע וחצי של הרב הידוע אל אימו שעסקה בשטיפת
כלים ובידענות מבוהלת קרא לאימו!!!

וכך היו דבריו:
"אמא! מדוע התרנגולת חצתה את הכביש!"
קריאתו נענתה לשלילה מכיוון שהאם הייתה עסוקה.
מבוהל, ובדאגה כמעה מקוצנת יצא לחצר וניגש לשאול אדם היודע את
גודל המעשה החמור... ופגע במקרה בפושע עבריין צעיר כבן 7 וחצי
בערך.
לשאלתו של הילד הקטון בנוגע לאותה תרנגולת ענה לו הפושע המגודל
והאכזר: "לא יודע, רוצה מכות?"
הילד בן הארבע וחצי נשאר מזועזע במקומו מייבב על מעשהו הנפשע.
ולאחר מכן רץ בפחד בשל האשמה שדבקה בו אל אימו ובכה מולה.

האם הבחינה במעשי בנה ושאלה לפשר העניין... תשובתו של הנער
הקטן בן הארבע וחצי הודו על כך שלא דיבר יפה עם אחד ממכריו
הטובים שפגע בו בחוץ והוא לא התכוון לפשוע במעשיו.

בחושבה על כך מיהרה האם המודאגת והתקשרה אל הגננת של בנה על
מנת לשאלה בקשר להתנהגות הלא חברותית שלו, ועל אף שנוכחותו בגן
לא הייתה משמעותית או יוצאת דופן הסכימו השתיים כי יתכן שהילד
מפתח נטייה לא חברותית וגישה המתדרדרת לאלימות וכך נפגשו הורי
הילד עם חוקר משטרה שקבע שיש לחנך את הילד במסגרת צבאית
לימודית לנוער מיוחד-לא חברותי ואלים.

בו זמנית עבדו חוקרים בארצות הברית גרמניה וטורקיה על נושא
מחקר חדש העוסק בנסיבותן של פרגיות צעירות לעבור כביש סואן ללא
סיבה מיוחדת... על שולחנות המעבדה היו מונחות מספר גופות של
תרנגולות אשר כמעט שווקו את חייהן מרוב ניתוחים... לחלקן
הוצמדו אלקטרודות אשר בחנו מהירויות דופק, לחץ דם וכיוצ"ב...
לאחרות הוצמדו קרציות טפילות לפרוותן העדינה.

הדוקטור, הידוע לשם: פנו פונט, שאל את עוזרו וויקטור ווקטור,
אם הם מוכנים לערוך עתה את ניסוי מספר #2 והתשובה התגלתה מול
עיניהם כאשר על מתקן מיניאטורי המדמה כביש סואן אצה לה בפאניקה
תרנגולת, המלקטת את פתיתי האורז השונים בהנאה ותאבון רב. המבחן
היה בשיטת המקל והגזר.

לבסוף הוסכם שלא ניתן להסיק תוצאות מן המחקר, וכך מכרו את
ההישג לחברה המייצרת דגני בוקר בטעם תירס. שהוא לדעת מומחים
מסוגל לשמש אף הוא נושא מחקר כמזון מיוחד של תרנגולות, ולאו
דווקא הגזר עצמו.

כשנתיים וחצי לאחר מכן, למדו בבתי הספר הייסודיים על נושא
הזהירות בדרכים באופן משמעותי הכרוך המלמד את הסכנות הפאטאליות
בחציית כביש, בשיטת, "יבוא השוטר הרע ויעצור אותך ותשב בכלא
עשר שנים! ברצינות!".

אותו הנער בן השבע היה עתה כשנתיים וחצי במסגרת צבאית מיוחדת
סגורה לעבריינים של פשעי חברה ואלימות.
"מכרה טיט" היה שמה.
זהו מקום בו למד הנער חומר קשה המיועד למאובחנים כלוקים בנפשם
ושכלם ועסק בסחיבת קרשי עץ ואימונים צבאיים מפרכים על ידי
מדריכים קשוחים, נוקשים, ונטולי רגשות אהדה או התחשבות כלשהם
כלפי התלמידים. בזמנו הפנוי היה גופו סופג מחבר מרעיו לפנמיה
בעיטות ועוגות בוץ בפניו וכאשר היה גופו מנסה להחזיר, אפילו
במילה או בקשת מחילה, היה נענש בריתוק למוט ברזל בצריף ישן
המיועד לכך. הוא לא היה מורשה לראות את הוריו וקרובי משפחתו
בשל החשש לאלימות, אך לא אמר מילה בקשר לכך בהיותו מודע לכך
שהוא מסוכן חברתית וספג הכל בהכרה ויראה למטפליו ולאחראים לו.

לילה אחד בעודו סופג מכות במחבט פלסטיק ממטפליו כחינוך למניעת
לגיטימציה מוסרית לפשעיו נערכה במקום אחר החלטה על ידי משרד
החינוך וועדה בנושא זהירות בדרכים אשר תנקוט בהזרקת סמים
רעלניים מסוכנים לילדים אשר חצו כביש ולא נזהרו בכללי
בטיחות... כשבוע לאחר מכן, ללא קשר משמעותי לנסיבות, פונט
ועוזרו וויקטור ווקטור, עבדו על טיל אשר ישוגר למאדים וכן על
שיכפול עיזים... מטרת הניסוי היה לבדוק את מודעותו המוסרית של
הציבור בנוגע לסכנה הגנטית מבחינה הומנית חברתית של שכפול
יצורים חיים.

חודש לאחר מכן, בעוד התלמידים אוכלים דגנים ממוכנים בטעם מקל
מקערת פלסטיק בשל חוק חדש ניגש אחד המדריכים אל חדר האוכל של
"מכרה טיט" בצעקות זעם ותוכחה על כך שחשבון החשמל לא שולם,
והפנה את אצבעו המאשימה בנזיפה חדה וקולנית כלפי היושבים בחדר
האוכל... וכך באותו הלילה קמו המסובים לשולחן כשהם סוחבים כמות
גדולה של עצים להעברה על מנת לשלם את חשבון החשמל, במשך
כחדשיים שלמים בכל אחד מימי החודש... הדבר לא עזר בתשלום
החשבון, והיה עליהם מעתה לצעוד ברגל לחצוב סלעי חימר ממחצבת
סודיום כחצי שעה נסיעה משם, בנוסף על סחיבת העצים על מנת לשלם
את מחייתם וכלכלתם, ובכפייה נאלצו להתדרדר ברמת נושאי הלימוד
ללוקים שכלית וסוציולוגית-קלינית מכיוון שאלו נחשבו למנוחת
מותרות.

פסיכולוגים ויועצים מחנכים דנו בשאלות פילוסופיות בנוגע למהותם
של בעלי רגשות לבצע מעשה של חציית כביש, כדוגמת החולד, הצב,
הנשר, הנמלה, תלמידי שמינית, בעלי חברות נדל"ן ונשיאי מדינות
מסויימים...
על ראש הנושא הועלתה התרנגולת, שדינה עסק בנושא המרכזי ללא
תשובה.

בעוד הנער ושותפיו לפנמיה כורתים בולי עץ ביערות סקנדינביה
כמסע התחשלות שנתי למניעת רצונם לפשיעה. שאלה, פדוגוגית ילד
אחר בשם יאיר חרוץ בראשות מספר פסיכולוגים, בעיר מרכזית
בישראל, שאלה בדבר מהותה הנפשית של חציית תרנגולת את הכביש,
התשובה שנתן זיכתה אותם בהנחה לחטיפי עוף בבורגראנצ'.

מקרהם של הנערים הפושעים לא הוזכר בשום מאמר בשום עיתון, אולי
מפני הצורך הדל להזכיר זאת ועל כן, נכתבו במקום זאת מאמרים
ותחקירים של אמנים, אנשי ציבור, אנשי משק, פסיכולוגים ומדענים
בקשר למהות חצייתה של תרנגולת את הכביש ותאוריות רבות עלו
בעקבות זאת.

לאור ההצלחה כמו איגודים וכתות של מיסטיקה שחורה העוסקת
במציאות רוחנית בקשר למניע כמוס והשרדותי אשר בין השאר מביא
תרנגולת לחציית כבישים סואנים... תאוריות כגון מסע רוחני קסום
אל עבר הלא נודע וגילוי העצמי מבחינת אתגר מסכן, נלקחו בהגיון
תהומי ובהתלהבות וכך נדדו קבוצות נוודים מישראל ומתאילנד
במסעות גילוי נפשי רוחניים לקוסובו, קזחסטן ואמריקה הצפונית.

מדי פעם עלתה בראשו של בן הרב בעל הנטייה לאלימות מדוע באמת
חצתה תרנגולת את הכביש ללא קבלת שום דין פשיעה ושפיטה על כך אך
שום תשובה לא נענתה לשאלתו, אולי מפני שפחד לשאול.

בעוד פסיכולוגים ואנשי ממסד מתחקרים שבויים ונעדרים במחנות
צבאיים במזרח ערב הסעודית, ישב לו הנער על גזע עץ כרות ב"מכרה
טיט" ושאל עצמו שאלה זו פעם נוספת, ואז גמר אומר בליבו לשאול
את אחד ממדריכי או חניכי הפנמייה בפשטות תמימה מדוע חצתה
התרנגולת את הכביש.

הוא פנה בהיסוס למדריך שהחזיק וניער בתוקפנות את זרועו של אחד
הנערים בניסיון אלים ללמדו הגנה עצמית ביער החשוך שבפנמיית
"מכרה טיט" ושאל:
"אה... תגיד... פעם ראיתי תרנגולת, ואה..."
המדריך והנער הביטו בו בזעם מה.
"והיא חצתה את הכביש... ואה." הוא המשיך.
שני הזרים הביטו בו בעוינות מה.
"כן?" השיב בכעס המדריך.
"אה... למה... היא עשתה את זה?"

הנער הפנה אצבע מאשימה אל עבר השואל
וקרא לעברו בכעס: "שתוק מפגר ואל תשאל שאלות!!!"
לאחר מכן הכניס לו המדריך בפניו עם אלת אימונים על שאלתו, וקרא
לו לסתום את הפה... זב דם הביט בהם ממשיכים באימון האלים.

לשאלת אברך אחד מקצרין את רב בית הכנסת, "מדוע חצתה התרנגולת
את הכביש," בעת שפגעו זה בזה ערב אחד,  ענה לו בפשטות כי:
"ניסתרות דרכי האל ידידי..." ולאחר מכן המשיכו אל עבר התפלפלות
מעמיקה בנושאים נשגבים אחרים בלי שאף אחד מלבד התרנגולת ידע את
התשובה האמיתית לכך...