היה הייתה נסיכה שחיה בארמון קסמים
וטוב היה לנסיכה, טוב ונעים.
בבקר כשקמה משנתה
מיד הביאו לה אוכל למיטה
משרתת אחת שטפה לה פנים
משרתת שניה הכינה לה בגדים
משרתת שלישית עזרה להלביש
ומשרתת רביעית את השיער להבריש.
ואז כשהייתה הנסיכה מוכנה
הייתה הולכת לנוח בגינה
ומסביבה משרתיה אותה מפנקים
מביאים לה שתייה ומביאים ממתקים
ואם לנסיכה היה מתחשק
מוכרחים היו איתה לשחק
ואחרי סעודת צהרים מפוארת
הייתה הנסיכה מאד ממהרת
ממהרת אל חדרה
לתפוס איזו תנומה קצרה
ואחרי המנוחה הייתה מאד נרגשת
עם המלך והמלכה הייתה נפגשת
ואז הולכת לישון בשמחה
איזה כיף להיות נסיכה.

וכך יום אחרי יום, שנה אחרי שנה
הנסיכה גדלה, גדלה ומשמינה.
המלך והמלכה זורחים מנחת
מהנסיכה הכה מוצלחת
שופעת אושר ובריאות
ומתנהגת כיאות.
והנסיכה, זאת איך לומר,
לנסיכה פשוט נשבר
לא תוכן לחייה ולא אתגר
וגם הבגד כבר לא נסגר...
כן יש לה הכל חוץ מדבר פעוט
אין לה חופש ואין לה עצמאות
כן, יבוא היום והיא תהיה מלכה
ותמלוך על כל הממלכה
אך מה הטעם להיות מלכה יום אחד
אם היא לא יודעת אפילו להתלבש לבד?
וכך נכנסה הנסיכה לדיכאון עמוק
ומאותו יום הפסיקה לצחוק.
על ארמון הקסמים ירדה אווירת נכאים
ומיד המלך כינס את כל הרופאים
הוא ציווה למצוא מיד תרופה
שתציל מיד את הנסיכה היפה
ולנסיכה שלנו שום דבר לא עוזר
כל רופא בבושת פנים חוזר
לנסיכה שלנו אין תרופה
הנסיכה שלנו דעתה נטרפה.
זה מחירה הבלתי נעים
של הקלות הבלתי נסבלת של החיים.

מוסר השכל של הסיפור
הוא באמת מאד ברור
פינוק, משרתים, יופי ועושר
הם לא מתכון בדוק לאושר
עצמאות ואתגר והתמודדות עם קשיים
מחשלים ונותנים סיפוק בחיים
אז מה עדיף, עושר או תכלית?
את זה לעצמו כל אחד יחליט!