דומה היה כי עד לאותו רגע חשבתי שלא הבחין בי, ואז בחצי תפנית
בהמשיכו להפליא במכותיו באבן, הגניב מבטו אליי כאילו מזמין הוא
אותי.
מבלי אומר, הפעמתי צעדיי לעברו והתיישבתי במרחק מה מתבונן נפעם
מעצמת חבטות הפטיש באזמל. ידיו אחזו בעוצמה וביציבות את האזמל,
שפדחתו נפרסה כעלי כותרת.
שאלתי לפשר מעשיו, שוב הגניב אלי מבטו תוך שהוא מוחה את האבק
הטבול באגלי זיעה ממצחו, וסימן לי להעביר את כד המים שהיה מונח
לפניי.
קמתי ממקומי והגשתי לו את הכד. בתנופה קלה הניף את הכד בידו
האחת כשהוא מונח על מרפקו ולגם ארוכות. כשסיים יצק מים על האבן
ובידיו המסוקסות שטף את האבק ושברי האבן. היה נדמה שהאבן מקבלת
חיים, צבעים של אדום וצהוב זעקו מתוכה ודיוקן אישה כולה אומרת
חיים הפציע כזריחה.
שאלתי מיהי אותה אישה שכה הפליא לעשות, הביט בי ארוכות בעניו
הכבויות ואמר לבסוף שהיא מקור חיותו. נעתי במקומי בחוסר נוחות
כשעיני מושפלות.
שאלתי למה התכוון...
אמר... אנשים דוממים כאבן ואבנים חיות כבני אדם .
צוק מים על אבן מיד יתגלו לך חיים...